נתחיל בזה שלפני בערך 3 שנים מישהי הצטרפה לחבורת בנות שלנו, לא היו לה ממש חברות והיא נראתה ילדה חמודה ותמימה.. נהנינו איתה והיו לנו מלא בדיחות פרטיות.
חברה אחת עברה דירה, אחת רבה עם מישהי וטיפה התפצלנו, אחרת התחילה נורא להתרחק ממנה והיו תקופות שהיינו קרובות אבל עכשיו, 3 שנים אחרי היא מתעקשת להישאר עם אותן בדיחות רק שהן כבר לא מצחיקות אף אחד, נדבקת ועדיין ילדה בת פאקינג 17, מאוד תמימה ומצטדקת.
היא בטוחה ב-100% שהיא מכירה אותי (ובאמת שפעם גם אני חשבתי ככה, אבל היא ממש לא), היא מרשה לעצמה להטיף לי מוסר על דברים כל כך קטנים, מתלוננת כל הזמן על המצב בבית, ולא שאני לא אשמח לתמוך, המשפחה שלי היא בדיוק באותו מצב כלכלי אבל היא בטוחה שיש למשפחה שלי כסף כי אני קונה מהכסף שלי שאני הרווחתי בבייביסיטר כל מיני דברים והיא מתנהגת כאילו זה דבר נוראי שקונים לי (למרות שאני קונה לעצמי!) דברים.
היא גם כל הזמן מורידה לי את הביטחון, מדברת אליי בטון מתנשא ומטיפה לי מוסר כאילו היא מלאך.
וכמו שכבר אמרתי, היא ילדותית, היא לא השתנתה מאז שהכרתי אותה וכשאני לידה אני מרגישה כאילו אני מדברת עם ילדה בכיתה ח', כאילו אני התבגרתי והיא נשארה מאחור.
והכי גרוע שהיא גורמת לי להרגיש רע עם עצמי, ואני גם ככה מרגישה חרא עם עצמי ואני מנסה להעלות לעצמי את הביטחון והיא רק מורידה לי. גם חשוב לי לציין שאם מסתכלים על זה מהצד זה נראה הפוך כי היא נראית תמימה וטובה כזאת ולא שאני נראית כמו רוקיסטית, אבל אני נראית הרבה פחות חנונית ממנה ובגלל זה קל לאנשים לחשוב שאני זאת שיורדת עלייה וכולם מרחמים עלייה כאילו אני מגעילה כי אנחנו בקושי מדברות (וזה לא שאני מייבשת אותה, גם היא לא כל כך יוזמת שיחות).
מצד שני הייתי כבר בצד שלה, והרבה בנות בחרו להתרחק ממני מסיבות דומות ויש לה חברות (אם כי לא הרבה), אבל עדיין היו תקופות שהיינו די קרובות ושהיא הייתה לצידי כשהרגשתי בודדה ולמרות שכשאני פונה אלייה אני מרגישה שזה מזוייף ובאיזשהו מקום אני יודעת שאין לי למה לדבר איתה ולנסות לשקם את החברות שלנו אני מפחדת לפגוע בה.. אני לא יודעת מה לעשות איתה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות