אז זה פחות עצה, זה יותר פריקה ואני יודעת שאני ילדה ,ועוד לא חוויתי רבע מהחיים שלי, אבל אני שמה לב לאט לאט שהעולם הזה משתגע,
לא בא לי להיות סתם עוד איזה מישהי שאחרי שהיא תמות כולם ישכחו ממנה, אני רואה זקנים ברחוב ועולה בי תמיד תהייה כזו ,שיום יבוא ואזדקן,אבל מה באמת גרם לי להתרגש?
כולם מזדקנים, אבל מה מהות החיים, מה כולם עושים בעולם הזה? נולדים , לומדים חצי מהחיים שלהם, ומתים. למה כולם ככה? הנורמה הזו מחרפנת אותי , לא בא לי להיות סתם עוד אחת .
בנות בוכות שאין להם מה ללבוש הערב שהארון שלהם מפוצץ, בשעה שיש ילדים שאין להם מה לאכול .
מה הקטע הזה , לא בא לי שזו תהיה המציאות ,כולם אומרים מחר מחר ובסוף המחר נגמר, ואין כלום
איך להתמודד עם ההרגשות האלה? או שאני בודדה מידי ומשועממת או שאני מדברת על משהו שהוא מציאותי, להמשיך לחיות ככה? אם ככה הילדים מתנהגים ב2017 איך הם התנהגו עוד 20,30 שנה?
לא יודעת כבר מה לעשות ,
התהיות האלה מפריעות לי נורא
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות