כבר נשבר מהחיים ובכל יום זה רק מחמיר

אני כבר לא יודע מה להגיד או לחשוב
נתחיל מזה שהמשפחה שלי חרא, אבא שלי כל היום בחוץ אצל בנות ולא אחראי בשיט
איפה שאני גר הם מתים שאני ילך... זה פשוט שאין לי לאן, אין לי שום תמיכה או פרגון או אהבה... רק לצאת עליי ולהקטין אותי יותר יותר ולקרוא לי טיפש ולגרום לי להבין שאין לי סיבה ממשית לחיות
היה תקופה שהיו לי קצת חברים מחוץ לבצפר והייתי שורד את החרא שבוע בבית ובביהס ומחכה ליום חמישי סופסוף לצאת עם החברים, גם זה הפסיק. 2 החברים הכי טובים שלי כבר לא ממש חברים.
אין לי חברים אמיתיים בביהס,אין לי ידידות, לאף אחד לא אכפת ממני ואני לא מוזמן לימי הולדת
כן אני נראה כמו אדם מאוד שלילי מאיך שאני כותב אבל אני ממש מנסה שלא... פשוט החיים שלי חרא
אם המשפחה חרא והחיי חברה היו טובים זה משהו אחר...
אבל לבנות לא אכפת ממני, לא משנה כמה אני אנסה להתקרב אליהן.
עם הבנים אני מנסה לשבת בהפסקות מה שכבר יוצא שהם מדברים על יציאות שאני לא שייך אליהן ומסיבות שאני לא שייך אליהן. ככה שהמצב כבר לא נעים
גם "חבר" כבר רמז לי סוג של דפק לי כזה "להדחף זה הדבר הכי מגעיל"
והוא גם צודק אין לי למה להדחף...
אין לי כבר משהו שמושך אותי ליום הבא... אין לי חלום, אין לי חוויות לספר,אין לי משהו שאני רוצה לעשות שאני יהיה גדול. אני טיפש, ואני מת להיות חכם כמו ילדים שאני מכיר... אבל אני לא...אני לא נראה ככ טוב לא משנה כבר אני אשקר לעצמי ובגלל שאין ככ כסף אני לא במצב טוב אם זה בגדים או מותרות...
היו תקופות שהייתי מעשן ושותה הרבה... רק כדי להעביר את התחושות הרעות..
גם זה עבר... אני לא יודע מה לעשות
רק מחפשים להתחיל לריב איתי בביהס וללכת איתי מכות, אין לי שום מוטיבציה ללמוד כי אין לי מוטיבציה לעשות כלום....
אני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שעברתי עם המשפחה או הם החברה של הבחוץ...
גם אם הייתי מת זה לא היה מזיז למשפחה... ולילדים בביהס? אולי ילד שניים יהיו מבואסים ולא יבינו איך זה קרה
אבל אני לא הולך לפגוע בעצמי... אני יותר מדי פחדן בשביל זה, אני חסר בטחון לגמרי, וגם מפחד שאני יפגע במשהו אחר אם אני אפגע בעצמי ככה שאני בחיים לא אפגע בעצמי לא משנה מה, אני יעדיף לסבול ברחוב או משהו.
אין לי אל מי לדבר... ה"חברים" הישנים שלי מסננים אותי. אני כבר לא מעניין אותם
כבר אין לי נושאי שיחה לא עם בנים ולא עם בנות
אין לי עתיד
בקושי עבר
אין לי כלום... אני כלום ואין לי מוצא...
אני לא מבין איך אני אמור להשתנות
מאתיים פעם שניסיתי להשתנות, ניסיתי להפתח לאנשים - נפגעתי
ניסיתי יותר לדבר עם אנשים קראו לי חופר וירדו על איך שאני נראה
מה אני אמור לעשות... כרגע אני סתם חיי מיום ליום רואה תוכניות וסדרות במחשב... זה החיים שלי ככה אני חיי.
אין לי מוטיבציה ללמוד ולהשקיע.אין לי סיבה אפילו שזה חשוב
מה אני אמור לעשות... אף אחד לא מעוניין בי באיך שאני מרגיש . באיך שאני חושב
אני כבר לא יודע מה להגיד. לא סיפרתי דברים ספציפיים כי זה ימשך שנים של כתיבה ..
אני כבר שבור מבפנים ומבחוץ וכל מי שרואה מתעלם