לפני שנתיים סיפרתי למשפחה שלי שאחי הבכור (מבוגר ממני ב7 שנים) היה פוגע בי מינית בן גילאי 9-11 שלי, עד שהוא הלך לצבא.
המשפחה שלי קיבלה את זה והבטיחה שאני לא אצטרך לפגוש אותו יותר, אבל ההורים שלי ממש התחננו שלא אתלונן נגדו ואספר לאחרים כדי לא להרוס לו את החיים.
קיבלתי את זה. גם הייתי קטנה ורק פחדתי שאצטרך לראות שוב את אח שלי, שאמנם הפסיק לפגוע בי אבל המשיך לתת בי מבטים ולהתייחס אליי בצורה מגעילה במשך כל הזמן.
אבל אחי השני, שמבוגר ממני בחמש שנים, ושמעולם לא פגע בי ושאני דווקא מאוד אוהבת, הודיע שהוא רוצה לחגוג השנה יום הולדת גם עם אחי הבכור וגם איתי ושהגיע הזמן "שנתפייס".
ההורים שלי אמרו שכמובן אני לא חייבת להגיע אבל שאולי זה רעיון טוב.
כל זה גורם לי לחשוב מחדש על היחס שלי למקרה. אנחנו מסתירים את כל העניין מהמשפחה המורחבת ומהחברים ואני חושבת שההורים שלי לא מבינים כמה פגעו בי, אילו חוויות מיניות משפילות נאלצתי לעבור בגילאים כל כך צעירים על ידי אחי- שהערצתי וסמכתי עליו.
והחלק הכי כואב לי שהיום אח שלי מצליח כל כך בעבודה ובחיים האישיים שלי, ולמרות מה שהוא עשה ההורים שלי עדיין גאים בו, ואני עדיין מרגישה דפוקה כל כך וכאילו כל העניין הוא אשמתי.
אבל אני מפחדת לספר, מפחדת להתלונן. אני לא יודעת אם המשפחה שלי לא תפנה לי גב ברגע שאעשה זאת. אני עדיין הכבשה השחורה של המשפחה באיזשהו מקום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות