לא משנה מה אעשה, וסליחה מראש על השאלה הלא ברורה פה, אנשים הפכו אותי לפח אשפה שלהם. מרוקנים עלי את כל השליליות. גדלתי בבית שאם עשיתי טעות נענשתי, צעקו עלי, קראו לי שקרנית.
שום דבר שאעשה לא טוב לאף אחד, החברים נטשו אותי, אני העדפה שנייה לכולם... אין לי עם מי לדבר, למי לפרוק. הארוס שלי אדם מדהים אבל מרגיש לי לפעמים ששום דבר שאעשה לא יהיה מספיק טוב. אם עשיתי טעות קטנה כמו להשאיר משהו לא במקום הוא ישר יכעס, אבל כשהוא עושה את זה אני אקבל את זה בהבנה, אלמד את עצמי להכיל אותו גם אם קשה.
אני משתדלת כל כך לעבוד על עצמי שלא יהיו בי טיפץ מחשבות רעות כי אני מודה שבעבר הייתי אדם שמקלל המון, והיום הפכתי לאדם שברגע שאני כועסת אני פשוט שותקת ובוכה.
לא אכפת לי להיות חלשה, אבל אני פשוט תוהה- למה? למה כולם מטיפים והטיפו לי כל חיי על אה ודה ועושים את אותם הדברים?
למה האנשים הכי שיפוטיים דנים איתי על זה שאסור לשפוט?
כואב לי.. פשוט כואב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025