תחושת הבדידות מלווה אותי מגיל 17 כשהפסקתי את החברות עם החברה הכי טובה שלי (לשעבר).
עברתי בית ספר ושיניתי את כל המסלול חיים שלי הפסקתי לצאת למסיבות ולשם שינוי התחלתי לעשות דברים שאני רואה לנכון. התחלתי לחרוש כדי באמת להצליח בלימודים, זה הדבר היחידי שהיה לי חשוב.
אני כרגע בת 18 עם הישגים מרשימים, בן זוג מושלם ואני מאוד מרוצה מהחיים שלי פרט לדבר אחד, הדבר שהיה לי הכי קל עבורי בעבר, מה שלא הייתי חושבת עליו בכלל פעם..
אין לי חברות
זאת בערך הפעם הראשונה שאני מודה בזה.. בעיר שלי אני נתפסת מאוד טוב ויש שיגידו "סנובית" ודברים בסגנון.. זה לא כל כך מעניין אותי מה חושבים כי אני יודע מי אני.
אני פשוט חושבת שלא מצאתי את האנשים הנכונים ומאוד הייתי רוצה לשמוע מכם שעברת דברים בסגנון, איך מתמודדים? זה עובר מתישהו?
יש לי מודעות עצמית גבוהה אבל משום מה ממש קשה לי בקטע החברתי, לא כיף לי להיות לבד. מצד שני אין הרבה אנשים מכל מי שאני מכירה או הכרתי שמאתגרים אותי אינטלקטואלית או שיש בנינו כימיה, הרי הייתי לי BFF במשך 14 שנים העולם הזה לא זר לי.. תמיד הייתי מוקפת בחברים.
תחושת הבדידות מתעצמת ברגע שבנות לא באמת מתעניינות בי אלה רק מאיפה הבגדים שלי איזה אימונים אני עושה וכולי וכולי..
אני באמת לא יודעת מה הבעיה בי והלוואי שמישהו היה מספיק כנה בכדי to point it up בפניי. רע לי ובודד לי ובחיים לא חשבתי שאגיע למצב הזה.
את יום ההולדת ה18 שלי ביליתי לבד, קניתי לעצמי מתנות וזהו.. חבר שלי בצבא..
אני לא חשובה להרבה אנשים אבל כן אנשים רואים לנכון לעקוב אחרי כל צעד שלי ולרכל, אני באמת באמת מודעת לעצמי ולא רואה בעיה בי..
אז למה אני לבד? למה אנשים רעים אלי?
האם זה יעבור מתישהו? אשמח לכל חוות דעת על מה שכתבתי גם אם זה נשמע נורא בפניכם זה מאוד יעזור לי לגבש החלטה מה ואין לעשות עם חיי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות