ראשית אין בכוונתי להתאבד או משהו בסגנון , מעוניין פשוט לפרוק תסכול ...טוב אז עוד יום שישי הגיע ...עוד יום שישי מיני רבים בבית...
"חגגתי" בשבוע שעבר 24 ...חגגתי זו מילה גדולה כי בתכל'ס לא עשיתי כלום ליום ההולדת, ולא שלמישהו היה אכפת יותר מידי ואמר מזל טוב חוץ מההורים... כבר כמה שנים מאז שאני בן 16 שהאמנתי שיבוא יום ואני אצא מזה....קראתי מאות עצות :" תתנדב " "תיפתח" תשתחרר ותפסיק להיות ביישן תיזום אתה חייב למצוא מסגרת... פסיכולוג ... ניסיתי הכל מהכול... וכלום לא משתנה....הכל נשאר פרווה ולא מחזיק ואני מתבגר ... אבל רק בגיל ואין לי חוויות להתפאר בהן... ריקנות ,ואני תוהה לעצמי למה? מה כל התכלית בזה? אם הכל אותו הדבר ואין ביכולתי לשנות את זה ? ..אתה לא יכול להכריח אנשים לאהוב אותך ....אני מבין את זה....ועל כן נגזר עליי לחיות בבדידות עם משפחה שאין לי חיבור אמיתי איתה ותמיד להיות מתוייג כ" שקט " ולהדחות... ....."תקווה זה דבר טוב ודבר טוב אף פעם לא דועך" אבל אני מזמן איבדתי את שלי....הפכתי לאדם סגור שאף אחד לא שומר איתו על קשר מעבר.... ואף אחד לא רואה מעבר למסכת העצבות.....
אני מניח שזה יותר פריקה שמעתי כבר כמעט הכל ... ויש אנשים שנועדו לבידוד חברתי ... אולי בגלל כישורים חברתיים לא הכי טובים ביישנות חוסר הבנה חברתית .. אני מקבל את זה אבל מה הטעם בחיים כאלה ?!.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות