אני אציין מלכתחילה משהו חשוב.. אני חסרת נסיון מיני מהמון סיבות, משפחה פרימיטיבית עם אחים גדולים מאוד ומגוננים בצורה אובססיבית.. הגיל שלי מן הסתם (למרות שהיום הגיל שלי לא נחשב צעיר להתנסויות מיניות רבות) והעובדה שגדלתי לתוך חברה מסורתית שאני כבר לא חלק ממנה אבל עדיין החברים הטובים שלי דיי דתיים.
העניין הוא שלמרות העובדה הזאת אני יודעת שאני בחורה מאוד מינית.. וגם חברות מעידות את זה עליי..
אני מאוד פתוחה מבחינת מיניות ושום דבר לא מפחיד אותי כביכול למרות שאין לי נסיון בכלל.
אני שומרת על עצמי כי זה חשוב לי ואני לא רוצה להיות עם הרבה גברים בחיים שלי ואפילו השאיפה היא אחד אבל איפשהו אני מפחדת שאם אני אכנס לזה לא במובנים רציניים מאוד ומחייבים מאוד אני אאבד את זה.. אני אתחיל להגזים.
אני מפחדת כי אני יודעת שלא תהיה לי בעיה להגיע עם גברים לכל מיני סיטואציות מיניות כאלו גם אם אני מכירה אותם שעה, וכל סוג של מגע עם גברים שהיה לי היה מישהו שלא הכרתי יותר משבוע.
יצא לי לספר לגיסתי על כל מיני מקרים כאלה והיא אמרה שזה ממש לא בסדר שאני ככה.. שאני מכירה מישהו בבר ונותנת לו לגעת בי.. ושאני סבבה עם זה כשאני בכלל לא מכירה אותו.
אני גם לא צריכה ממש ממש להימשך לגבר כדי להגיע לכל מיני סיטואציות כאלה, מידה נורמלית של משיכה מספיקה, זה גורם לי לרצות את זה עם יוצר מידי אנשים.
זה נורא כיף לי להכיר כל הזמן גברים חדשים ולהתחיל מחדש את המשחק הזה של לפרלטט ולגלות אישיות מחדש ולראות איך הוא מתנהג ואיך הוא מנסה לגעת וכ'ו... זה כאילו מסקרן אותי כמו איזה משחק מוחות או אתגר אני לא יודעת איך להסביר את זה..
זה משעשע אותי ברמה שאני יכולה לחזור באותו יום הביתה ולחשוב שאני לא יכולה להיות עם גבר אחד כל החיים, שאחד זה לא מספיק.
ובגלל הסיבות האלה אני דיי מאופקת ולא עוברת את הגבולות כביכול.
זה חריג? זה רע? איך מתקנים את זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות