קצת רקע לפני:
אני מאובחנת כבעלת הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, מה שמונע ממני לחוש אמפתיה ורגשות נוספים כלפי אנשים. כך קורה שכלפי חוץ אני אדם מקסים ואכפתי, כשבתכלס הכל העמדת פנים יפהפיה, ומתחת לפני השטח הכל עניין של אינטרסים וניצול.
איכשהו קרה והתאהבתי בגבר שהיה בכלל סטוץ לכל דבר, ונכון לרגע זה אנחנו מנהלים מערכת יחסים מזה חצי שנה. מההתחלה הקשר זרם בצורה עילגת, כשהוא זה שצריך להוביל בכל מה שקשור להבעת רגשות והתקדמות ביחסים, ואני שסולדת מכל התחייבות.
בכל אופן, מכיוון שהוא הבן אדם היחיד שאני באמת מרגישה אליו רגשות אהבה, לא הייתי מסוגלת לשקר עליו לגבי מי שאני. ראיתי צורך להיות כנה איתו לחלוטין, למרות שאני יורה לעצמי ברגל.
למזלי, הוא אוהב אותי מספיק בשביל לא לזרוק אותי לעזאזל, אבל אחרי זמן מה הוא הבין שהוא לא ב א מ ת מסוגל לחיות עם בן אדם כמוני, בפרט כשמדובר בדברים שסותרים לחלוטין את סולם הערכים שלו.
הוא החליט להציב לי אולטימטום- או שתשתני או שניפרד. להשתנות זה קודם כל אומר לרצות להשתנות. ללכת לטיפול פסיכיאטרי בלי ההבנה הזו, בלי הרצון הזה להשתנות בשביל ע צ מ י - לא יועיל בכלום.
וזאת הבעיה.
אני אוהבת את עצמי כמו שאני. אני מודעת לכך שהחשיבה שלי מעוותת, אבל בו זמנית אני אוהבת אותה. טוב לי.
אז אומנם אני באמת מוכנה לעשות הכל כדי שהזוגיות שלנו תצליח, כדי להוכיח שהאהבה יכולה לנצח את הכל, אבל בשביל זה- אני צריכה משהו שאין לי.
והוא לא מבין את זה, הוא לא מצליח להבין.
חשבתי על הנושא מלא זמן, והבנתי שהאופציה היחידה שלי בשביל לשמר את מערכת היחסים הזו- זה לשחק אותה כ א י ל ו הפנמתי את הדברים שלו, כ א י ל ו הבנתי שאני בעצם רוצה להשתנות.
כ א י ל ו שאני באמת משתנה.
אבל בשורה התחתונה- שקר זה שקר.
והדבר האחד לפני אחרון שאני רוצה, זה לשקר עליו.
אשמח לכל תגובה מועילה ❤
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות