מרגישה שאני מאכזבת את כולם, איך להתמודד עם זה?

היי, אז בעצם מה שרשום בכותרת זה מה שאני מרגישה בזמן האחרון.
תיראו אני בסך הכל ילדה אבל הגעתי לנקודה שהבנתי כמה אכזבה הבאתי על כולם כל השנה. אם זה משפחה, חברים וכ׳ו.
אני עוברת טיפול ליישור שיניים עם מכשיר שאני באמת צריכה להקפיד לשים אותו כל הזמן (חוץ מהשעות שאני בבצפר או עם חברים) ואני עם זה כבר שנתיים כשהייתי אמורה לסיים עם זה בשמונה חודשים. זה טיפול שעלה להורים שלי המון ואני פשוט ״זרקתי״ את הכסף שלהם לפח עם ההתנהגות הלא אחראית שלי.
עוד מקרה, זה שהיה מחנה קיץ לא מזמן שאני לא אפרט עליו יותר מדי, פשוט החוקים היו נוקשים ואני לא הרגשתי שם בנוח ובאמת שניסיתי לתת לזה צ׳אנס אבל החלטתי לעזוב. תיראו אולי אני מפונקת אבל עברתי המון טיולים בצופים שהיו שונים לגמרי פשוט שם לא הרגשתי בנוח. בכיתי שם המון ובאמת שעשיתי להורים שלי תמוות ואבא שלי כל כך התאכזב כשחזרתי הבייתה גם אם הוא לא מראה את זה אני שומעת בקול שלו וגם אימא שלי אמרה לי כמה הוא מאוכזב ועכשיו אני חושבת על זה כל הזמן כי הוא אשכרה פגוע ממני וזה פוגע גם בי לראות אותו ככה מאוכזב.
בנינו בית לפני שנתיים בערך וזה עלה הרבה מאוד (זאת וילה) ההורים שלי לקחו הלוואות בשביל לבנות אותו והכל וזה נראה כמו משהו קטן אבל המינוסים בחשבונות שלהם רק צונחים ואני מרגישה שהכל בגללי. אני אוהבת שופינג וקניות אבל בכל הדברים הללו אני מגזימה ומבזבזת יחסית הרבה גם בציוד לבצפר ואפילו שאני מסודרת מבחינת הכל אם זה בגדים או כל דבר אחר שאני מתה לקנות או שיש לי מרגיש לי עכשיו כמו זבל. גם המחנה קיץ עלה 900₪ ואני עדיין פרשתי כאילו כלום ואין החזר כספי גם. ולמה אני מרגישה ככה? כי אני מבזבזת להורים שלי כסף שלא קיים. אני מבזבזת מהמינוסים ואני מרגישה כאילו כל חודש אני גורמת לזה להיות יותר ויותר גרוע.
את כל הדברים הללו הבנתי כשפרשתי מהמחנה קיץ הזה שסיפרתי עליו בהתחלה. הייתה לי שיחה עמוקה עם אימא שלי ובאמת שדרך המחנה הזה פתאום הבנתי כמה אני מתגעגעת למשפחה שלי וכמה הם הדבר היחיד שחשוב ואז נפל לי האסימון כמה אני לא אחראית. על כלום. כמה שאני חושבת רק על עצמי בכל דבר ואיך החברה רואה אותי ועל הבגדים שאני לובשת ושלי יהיו את הדברים הכי יפים וכשקשה אז הכל טוב אפשר לעזוב או שכסף אילו סתם ניירות או מטבעות מברזל.
ובסופו של דבר אכזבתי גם את עצמי.
כל פעם שאני חושבת על כמות האכזבה שגרמתי השנה זה עושה לי תחושה של להקיא מרוב שהייתי כל כך מגעילה ואובססיבית עם עצמי. כאילו באמת שהדבר היחידי שמרוצים ממני זה הלימודים כי אני תלמידה מצטיינת.
זה פשוט עושה לי רע אפילו להתסכל על עצמי במראה כי אני חושבת כמה אני מגעילה מבפנים.
אני יודעת שזה יצא ארוך רצח אבל אני באמת אובדת עצות. בבקשה מי שבאמת נתן לי צומי עכשיו וקרא את כל השיט הזה תנו עצה כי אני באמת מרגישה כאילו אני לא יכולה לפתוח דף חדש עם עצמי בלי לפתור את זה. תודה לעוזרים.