אני נשוי מזה שנה לאישתי , הכרנו כשמונה חודשים לפני החתונה וכבר אחרי שלושה חודשים החל ההריון של בני הבכור .
אנחנו בגילאי ה40 כך שהכל קרה באמת במהירות מסחררת גם ילד גם חתונה גם מעבר עיר ומגורים משותפים .
בזמן האחרון אני קצת נרעש לגבי בעיית אמון שאני מרגיש . כשעברנו לגור יחד ארזתי דברים שהיו יקרים לי מביתי חלק גדול לא העברתי והשארתי במחסן . ארגז אחד היה ארגז של כלי אוכל וחפצים אישיים , כשפרקנו את תחולת החפצים בביתנו החדש ראיתי שארגז אחד חסר שאלתי את אישתי והיא ענתה לי שאיננה יודעת שאולי המובילים עיבדו או זרקו . ירדתי לכיוון המכונית שלי ולפתע ראיתי את ארגז חפצי זרוק לצד מכולת האשפה אקצר פה ורק אומר שלאחר בירור הבנתי שאישתי זרקה את הארגז בטענה שהדברים אינם מתאימים לה . נורית ההזהרה הידהדה ובכל זאת המשכתי / נו בשלנו . לקח לי זמן מה להבליג ולשכוח .
והנה עברה לה כמעט שנה וחצי של חיי זוגיות אינטנסיביות עליות ומורדות כמו כל זוג .
לפני כחודש הזמנתי לי 2 מוצרים קטנים מאיביי המוצרים הגיעו ממש השבוע . לפני כיומיים הגיעה מנקה לנקות את ביתנו ושמתי לב שאחד מהמוצרים שהזמנתי חסר שאלתי את אישתי ושוב אמרה שהמנקה התעניינה במוצר אבל היא ראתה שהוא היה גם אחרי שהלכה . עשיתי אחד ועוד אחד ואמרתי לאישתי אם המנקה התעניינה במוצר והוא לא כאן אולי " בטעות " היא לקחה אולי תשאלי אותה איפה הוא ? אקצר פה ורק אומר שהבנתי בסופו של דבר שאישתי נתנה למנקה את מה שהזמנתי .
אומנם זה מוצר קטן אבל הוא מוצר שלי ובוודאי כשנותנים דבר מה שואלים או מתחשבים או בעצם לא משקרים מלחתחילה .
ניסיתי להיכנס לנעליה של אישתי ולא הצלחתי להבין ואני שואל האם זה דפוס ? מה אתם הייתם עושים במקרה הזה האם עיניין קטן כזה יכול להיות גם עיניין יותר גדול . איפה עובר הגבול למה לא לומר אמת גם אם היא לא נעימה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות