אין לי חברים לצאת איתם! מה לעשות?

שהייתי קטנה מגיל 7 עד גיל 12 היו לי חברים, ועכשיו? אחרי שסיימתי יסודי עברתי לתיכון בעיר שלי. לא היה לי שם טוב בכלל! ירדו עלי צחקו עלי ואפילו עשו עלי חרם. הייתי חברה של 4 בנות בערך. פתאום איזה יום אחד בהפסקה הם אמרו לי ״אנחנו לא רוצות להיות חברות שלך אוקי״ לא רוצות. והייתי נורא עצובה. ישבתי לבד בהפסקה.. אף אחד לא רצה לדבר איתי ומי שדיבר דיבר אלי בצורה בזלזלת ובצורה גסה. עברתי בית ספר, וגם שם לא היה לי טוב. דיברו אלי בצורה מזלזלת אולי בגלל שלא היה לי ביטחון עצמי, עברתי שוב בית ספר ושם סיימתי יב׳ הייתה לי שנה נורא קשה. נורא! התאהבתי בילד שהוא היה החבר של ״חברה שהייתה לי״ דיברנו ודיברנו והתאהבנו והתנשקנו שהוא היה איתה בייחד אני יודעת שזה דבר מגעיל ודוחה, ביקשתי באמת סליחה מכל הלב אבל אין שום דבר לא עזר התאהבות זה לא בשליטה.. גם שם ירדו עלי ועשו עלי חרם. אף אחת לא רצתה לדבר איתי דחפו אותי והרביצו לי. אחרי שסיימתי שנה קשה בכיתה יב׳ למדתי קורס לפני שירות שנקרא צל״ש הכנה לשירות לאומי ולצבא, הייתי בקשר עם אחד התלמידים שהוא היה קטן ממני בשלוש שנים. ניצל אותי עשה עלי שמועות שאני זונה וכו׳ הוא סיפר לכל החברים שלו ששכבנו וזה ממש לא נכון! רצינו להגיש נגדו תלונה במשטרה הוא אפילו ניסה לתקוף אותי מינית.. הוא והחברים שלו ואמרתי להם שיפסיקו וחבר שלו אמר שזה לא מכבד אישה ושיפסיק! נגמרה לה שם השנה, ופשוט נורא משעממם לי בבית אין לי חברים אין לי עם מי לצאת אני מרגישה בודדה ועצובה.. ושאף בחור לא רוצה אותי. אני לא מצליחה למצוא אהבה, כמו שכולן מוצאות להן, וכשאמא שלי חוזרת הביתה עייפה היא בדרך כלל לוקחת אותי לקניון אבל בימים האחרונים אני מרגישה שהיא לא רוצה לקחת אותי לקניון. וכשהיא אומר לי לא אני פשוט מתחילה לקלל אותה ואני לא רוצה לקלל את אמא כי כשאני מקללת זה הקושי שלי ולא חושבת מה אני אומרת. אין לי חברים יש לי ״חברה״ אחת שאני מרגישה שהיא מוציאה אותי רק בגלל שהיא רעבה כדי שאני יקנה לה אוכל או רק בגלל הכסף שיש לי.. ושאני שואלת בנות אחרות הן פשוט מתחמקות ממני ואומרות לי כל פעם ״יש לי סידורים לא יכולה״ רחוק לי מצטערת״ או שמסננים.. זה עושה לי נורא צער, מה לעשות?! נורא משעממם לי להיות קלועה כל היום בבית ולהשתעממם