כן
אני מרגישה כאילו חייתי כל החיים בהילוך גבוה, אבל היתה לי תקווה. חיכיתי לסיים כבר עם כל המסגרות, סבלתי בלימודים, סבלתי בצבא, ואחר כך למדתי להבין שסבלתי מאוד גם בבית.
לקראת השחרור מהצבא נכנסתי למערכת יחסים עם בחור מדהים שיכול להיות לפעמים קצת ציני וקר.
השתחררתי, והרגע לו חיכיתי הגיע. החופש.
הוא התחיל טוב, עבדתי וטיילתי עם המשפחה ועם חברות. ופתאום בכל קרה כל כל מהר.
חזרתי מחו"ל, רבתי עם ההורים (פיצוץ שהצטבר המון זמן), החבר שלי עבר לגור לבד אז סוג של ברחתי מהבית לגור איתו, ההורים שלי עברו מבית הילדות שלי, איימו לזרוק את כל החפצים שלי ומסרו את הכלב שלי. גיליתי את זה כשנתקלתי במודעת אימוץ.
ולמרות כל זה עוד החזקתי את עצמי בחתיכה אחת.
עד שחברה מאוד משמעותית בחיים שלי התאבדה.
למרות שהיא היתה מאושפזת שנה בבי"ח פסיכיאטרי, לא ראיתי את זה בא. אפילו שהיא יזמה להיפגש יומיים לפני כן.
זה שבר אותי.
בגלל הריב עם ההורים הרגשתי שאני חייבת לפרנס את עצמי כי אני לא רוצה ולא סומכת עליהם שיעזרו לי. אז המשכתי לעבוד (משמרת-שלוש בשבוע) בקושי מאוד גדול.
זה התדרדר לאט לאט, ויתרתי על מעגל החברים המורחב שלי, אני מתכתבת עם חברות שלי אבל לא נפגשת איתן, עם המשפחה כבר יחסית השלמתי אבל אני עדיין שומרת מרחק מהם.
אני יוצאת מהבית רק לפסיכולוגית שלי ולקניות.
התפטרתי לא מזמן מהעבודה האחרונה שהיתי מסוגלת לעבוד (סתם קופאית בתחנת דלק)
החבר שלי הוא היחיד שאני עוד מצליחה לתפקד איתו, אבל בגלל שהפסקתי לעבוד אני כל הזמן בבית והוא מרגיש שאין לו ספייס ממני. ואני מרגישה שכבר מתחילת להימאס לו ממני. אבל הוא כל מה שיש לי.
אני לא יכולה להעלות על דעתי לחזור לעבוד או למצוא עבודה חדשה.
אני לא מסוגלת להיפגש עם חברות שלי רק בשביל לצאת מהבית בשביל לתת לחבר ספייס. גם בגלל החרדה החברתית וגם בגלל שזה נטו להשתמש בהן כמו מניאקית.
אני לא מסוגלת לעשות כלום. בקושי להאכיל את עצמי ולדאוג לעצמי לדברים בסיסיים אני מצליחה. אין לי כסף. ואני מרגישה שלחבר שלי מתחילה להיגמר הסבלנות.
כל החיים שלי אהבו אותי רק עם תנאים, אין לי כוח יותר.
מה אני יכולה לעשות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025