אני לא יכול, פשוט לא יכול, איבדתי תקווה

אני אמור להתגייס מחר ומתגייס מחר כי אין לי ברירה. זה סיוט באלי למות, יותר מהרגיל. הם לא לוקחים אותי ברצינות, אף אחד לא. לא היו לי הרבה פגישות עם הפסיכולוגית, לא פסיכיאטר. לקח לי יותר מדי זמן להגיד אני צריך עזרה אז מבחינתם זה לא מספיק טוב. הייתה לי הזדמנות שחשבו שרציתי להתאבד לפני כמה זמן והכחשתי, טוב באמת שלא רציתי. לא רציתי באותו רגע, אבל זה משהו שאני מרגיש כל הזמן ובאותו הזמן הייתי קרוב ממש לשם. לא אכפת לי משום דבר, באמת שום דבר. אין לשום דבר משמעות עבורי. אני לא מבין מזה משנה חי או מת, הקו דק וכרגע, כרגע הוא עומד להיקרע. עד עכשיו האדישות שלי זה מה שעצר אותי, אבל היא נסדקה ואני מרגיש. אני מרגיש כל כך הרבה שנאה כרגע. אף פעם לא הרגשתי כל כך הרבה שנאה, זו פעם ראשונה שאני מרגיש את זה. אני לא רוצה ללכת לשם. אני לא יודע מה אני צריך לעשול בשביל שהם יתייחסו אלי, כנראה לפגוע בעצמי. להצתרף לסטטיסיקה שלהם, עוד אחד ש.. מזה משנה יש מספיק אנשים. עד עכשיו האדישות שלי עזרה כי למה לי למות, לקחת יוזמה כשאני יכול פשוט לשכב בחושך במיטה, לפעם רע יותר, לפעמים פחות, אפשר אפילו לברוח מעצמי לכמה דקות, קצת לבכות, לעצום עיניים ולנסות לעצור את המחשבות. מה ששומר עלי זה שלא משנה מה קורה אני יכול לחזור לחדר שלי ולהסתגר, להתפרק, להמחק, ככה להיות מוגן, חופשי. הדבר היחיד שמוציא אותי מהבית זה הכלב שלי, אני חייב לו את עצמי. 4 שנים שהוא מוציא אותי 3 פעמים ביום, לא משנה כמה קשה לי. אני צריך אותו הוא שומר עלי יותר מדאני שומר עליו . יש לי כל כך הרבה להרחיב ולהגיד , אבל אף אחד לא חשב אפילו לתת לי את ההזדמנות לדבר. לקחתם ממני את הכל השיער, הציפורניים, העגילים, הבגדים. אני לא מרגיש בן אדם יותר. זה הדבר היחיד שנותן לי ביטחון לצאת מהבית, ביטחון ליתור קשרים, נותן לי להסתכל במראה ואפילו לאהוב טיפ טיפה את עצמי. אני שונא אצכם שונא אתכם כל כך ואני לא מאיים זה לא הסגנון שלי. הייתי רוצה פשוט להיעלם בלי הודעה מוקדמת, זה התכנון המושלם בשבילי. אין לי חברים, אין לי כלום. אף אחד לא ישים לב. אני יודע שזה נואש אבל אתם הזעקה שלי לעזרה, כי איבדתי תקווה. אין לי שום דרך מוצא. אני לא רציתי להיות במצב הזה. אני לא רוצה להיות בו. אני כל כך שונא. אני לא מבין למה אנשים ממשיכים להביא ילדים לעולם הזה, בשביל מה. לא רציתי להוולד. החיים שלי הם בזבוז של זמן. אני לא רואה עתיד, רק מסך שחור, אבל לפחות כרגע בהווה אני לא רוצה כל כך לסבול. אני רק רציתי לדבר עם מישהו והם לא נתנו לי, אפילו לא בקשתי להשתחרר רק לדבר. אני מקווה שבמלחמה הבאה תפסידו, לי לא אכפת. שכולם ימותו, כן גם אני יהיה יותר טוב. אף אחד לא יצטרך לסבול את זה יותר. לא אכפת לי מכלום באמת, משום דבר לא באלי לעזוא לאף אחד, במיוחד לא לכם. אין לי שום סיבה לעשות את זה ואתם לא תגרמו לי בחיים