כשהייתי בבית הספר לא הייתי ילדה מוצלחת משום בחינה. לא היו לי יותר מדי חברים והייתי סובלת מהצקות, הייתי שמנמנה, ועקב כך הציונים בבית הספר היו מזוויעים עד רמה שלא רצו להגיש אותי לבגרות מלאה.
אחרי התיכון לקחתי לעצמי את עצמי כפרויקט.
במהלך הצבא רזיתי 15 קילו ע"י ספורט ואכילה נכונה.
אחר כך ניסיתי לשפר ציונים ופסיכומטרי שלוש שנים עד שהתקבלתי למוסד הלימודי הכי יוקרתי בארץ ללימודי הנדסה.
מאז עברתי קשרים רציניים בריאים עם בחורים, מעל לשנה, של אהבה ואמון מה שעזר לביטחון עצמי. כמו כן מצאתי חברים במסגרות אחרות.
עכשיו המון בחורים מחזרים ורוצים אותי. זה עוזר לביטחון העצמי. אני אפילו שמחה שהיה לי עבר כזה כי אני מרגישה שזה פיתח לי אופי טוב וחמלה כלפי אחרים. יש לי מצב רוח טוב לרוב ורוצים בחברתי בזכות חוש ההומור שלי ואיזה קסם נשי שפיתחתי.
הכל טוב ויפה נכון? לא. הבעיה שלי היא שדפוסים חרדתיים וחוסר ביטחון עדיין קיימים אצלי.
אני כל הזמן מתעסקת במה אנשים אחרים חושבים עליי.
אני לא מצליחה להשתחרר ממחשבות שליליות בעיקר כשאני מעשנת וויד (ואני מעשנת הרבה לאחרונה... לפני תחילת הסמסטר)
לא יודעת מה עוד לעשות כדי לאהוב את עצמי.
אני עושה דברים בכיף, עכשיו שיש לי גוף של מישהי שמתאמנת אני אוהבת אותו, אני מתקלחת בכיף מקלחות ארוכות כשמסטולה, אני מכינה לעצמי אוכל בריא באהבה, מכינה לעצמי מסיכות טבעיות להזנת השיער והפנים, כל זה כדי לאהוב את עצמי יותר. אני באמת מודעת ליתרונות שלי ולזה שאני "מציאה" בעיני אחרים.
אבל אני לא יודעת איך לשחרר מהדפוסים האלה של הביקורת העצמית.
אני יכולה לשבת עם חברים שאני לא מכירה ולאהוב אותם אבל אחרכך כל הדרך אני רק חושבת מה היה לא בסדר באיך שהייתי ומזינה את עצמי במחשבות שליליות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות