מאז שהתגייסתי אני מרגישה שאני נהרסת. נגזל ממני כל החופש וכל מי שאני.
הגעתי לגדוד קשה שבלתי אפשרי לצאת ממנו. התפקיד שלי נוראי, המפקדת נוראית, החפיפה (שהיא כמו התלמדות) ארוכה, מייגעת ושוברת את כל הראש. הגעתי לכאן עם מוטיבציה נמוכה, לא אכפת לי מהעבודה בתפקיד, ולא אכפת לי מהצבא. לא משנה מה אעשה, זה פשוט לא התחום שלי בשום צורה. בטח שלא מסגרת שמתאימה לאופיי. ובהתחלה ניסיתי, באמת שניסיתי. אבל קשה לי עם התנהלות החפיפה השגויה, עם הלימודים והמבחנים. הראש שלי במקומות אחרים לחלוטין, אני לא מסוגלת להתרכז בדפים. המפקדת מתחילה להיטפל אליי, להתייחס בצורה מזלזלת, יותר מאל כל אחד אחר כאן. נשבר לי מהאישה הזאת. היא מצפה ממני "לקחת את עצמי בידיים" ולהפוך לרובוט שלה בעבודה, היא לוחצת עליי ללמוד למבחנים כל היום, בלי להבין שקשה לי.
אני לא רוצה את זה יותר. החלטתי שאני יוצאת מצה"ל. המקום הזה לא בשבילי. על פי ניסיון של אנשים שעברו תפקיד, אם אנסה את זה לא אגיע למקום טוב יותר ביחידה. כבר נשברתי, אני לא מסוגלת להיות פה יותר, ואני לא רואה את עצמי סופגת את זה יותר. לחינם.
אני לא יודעת איך לצאת. אני רוצה לדבר עם קב"ן ולקבל פטור. אבל מה הדרך הנכונה להתנהג? זה לא נשמע לי כל כך פשוט. אני בספק שכל מה שעובר עליי הוא מספיק מבחינתו בשביל פרופיל 21 נפשי. איך בכלל מזמינים תור לקב"ן? ואיך לדבר? להגיד שאני בדיכאון? מה להגיד? איך להתנהג? אני מפחדת שלא אצליח להתבטא נכון ובאופן משכנע שאני באמת סובלת. האם אהיה חייבת ללכת לפסיכיאטר ולקבל המלצה לפרופיל 21? מהו כל התהליך? יעזור אם אדבר על הרקע של המצב הנפשי שלי מהעבר? לציין בעיות נפשיות אחרות כמו חרדה חברתית? אני זקוקה לעזרה, אולי ממישהו שמבין במערכת ובאיך שזה הולך.
אני לא נשארת כאן.
אני מודה לכל העונים והקוראים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות