מאז ומתמיד עשיתי רק מה שטוב לכולם,
עזרתי למשפחה, לחברים, לאנשים, תמיד עשיתי בשביל אחרים
לעולם לא עשיתי בשביל עצמי... אף פעם לא השקעתי בשבילי...
וזה משהו שכולם יודעים ומודעים אליו, כולם תמיד אומרים לי... שאני מאוד אוהבת לעשות בשביל אחרים, אך בשביל עצמי אני די צנועה
אני חיה עם בעלי באושר גדול כבר 25 שנים, ויש לנו 3 ילדים מקסימים
2 בנים בצבא, אחד תומך לחימה והשני משרת בקריה, ועוד ילדה בת 16...
בשנים האחרונות אני מוצפת בתחושות של פספוס... פספוס עצמי
כאילו לא גיליתי את עצמי, כאילו אני צריכה לחוות קצת דברים לבד
וממש לפני מס' שבועות התחלתי לחשוב על לעשות טיול לבד בעולם כחצי שנה...
קצת אירופה, קצת ארה"ב, דרום אמריקה וכו'
אני מרגישה בשלה ומוכנה לצאת למסע הזה, לשקט הזה... קצת לחוות דברים בשביל עצמי, דיברתי על כך עם בעלי והוא מאוד בעד, הוא תומך בי ורוצה שאעשה את זה בשביל עצמי, אך לצערי הדבר היחידי שמקשה עליי זה הפרידה מהילדים...
אני מפחדת שאעשה מעשה שאתחרט עליו בעתיד
אני רוצה לעשות את זה! אך מפחדת מהתגובה של הילדים
מפחדת מזה שהם יגידו לי "כן... תעשי את זה" אך בלבד יחשבו כמה שאני רעה כשאני עוזבת אותם ככה בתקופה של הצבא (הם רק התחילו את השירות....)
אוף, זה כ"כ מקשה עליי... מה אני יכולה לעשות? לעזוב אותם? לדבר איתם? אולי פשוט לא לעשות את המסע הזה? אני בהתלבטות רצינית אני אשמח אם תוכלו לכתוב לי בכנות את העצות שלכם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות