היי כולם!
רציתי לשתף משהו שכל ליבי
אף פעם לא הייתי ילדה דחויה או מנודה. רק בכיתה ד חברה שלי קינאה שאני חברה יותר טובה של חברה שליית שלנו מאשר היא ועשתה עליי חרם, הפיצה עליי שקרים. מאוד נפגעתי מהחוויה הזו ואני זוכרת שמאס אני תמיד מרגישה בכל חברות מספר2. אם נהיה שלישיה, יהיה לי כיף אם חברות שלי אבל תמיד הן יעדיפו אחת את השנייה. בהפסקה, חברה שלי תחכה לחברה האחרת שלה ולא לי בשביל לצאת. תמיד יעדיפו מישהו אחר. אני מרגישה גם שתמיד אני צריכה לתחזק את מערכת היחסים באופי קבוע אחרת היא תתפרק, כאילו הצד האחרת לא ייזום. בכללי, נמאס לי להרגיש שלא באמת באמת אוהבים אותי וירגישו בחסרוני. כן, אוהבים אותי, אבל פשוט לא מספיק.
יכול להיות שאני לוחצת מידי בקשר? או לא מספיק? אולי אני לא מעניינת או מצחיקה כמו בנות אחרות?
אני ממש משתדלת להיות חברה טובה אבל בסוך תמיד יש לי את התקופה הזאת שאני מרגישה פשוט בודדה לגמרי בעולם ולא באמת חשובה.
מה לדעתם הבעיה או מה אפשר לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות