היי כולם.
אני פשוט אוהבת שירים של שנות ה70-80 והאמת גם שירי שנות ה60 ואף 50 .
old but gold - זה פשוט המילה שיש לי לתאר בה את האהבה שלי. אני אוהבת גם שירים מודרניים כמובן, והרבה, אבל בעיקרון אני אוהבת הרבה הרבה שירים של העשורים האלה.
אני חולה על מייקל גקסון, להקת קווין, מתה על דיוויד בואי, בי ג'יז, ברונסקי ביט,הביטלס (שאבא שלי גידל אותי עליהם )כמובן ועוד הרבה.
בכל מקרה, אני יודעת שזה מוזר, ולא פופולארי היום בשנת 2018 רחוק רחוק מהעשורים האלה לאהוב עדיין את השירים האלה , זה מצופה אם כבר מאנשים מבוגרים שחיו בזמן הזה. בטח שלא מנערה בת 14... ואני מתביישת שישפטו אותי אם אודה שאני אוהבת את המוזיקה הזו. אפילו לחברים שלי אני מתביישת לומר זאת, כי אני מפחדת שילדים בגילי חושבים שהמוזיקה הזו היא של זקנים, רק של מבוגרים, מיושנת מדי ,גרועה, שהם כבר מתו אז למה להאזין להם, ובגלל זה ישפטו אותי ואצא חנונית שלא אוהבת את המוזיקה החדשה ומה שכולם אוהבים. תמיד ששואלים אותי איזה מוזיקה אני אוהבת אני אומרת פופ ובאנגלית, אני לא אומרת מה אני באמת מאוד מאוד אוהבת.
ואני באמת חושבת שאין לי במה להתבייש כי כל האמנים שאני אוהבת מדהימים ומעוררי הערכה, אבל אני לא יודעת איך יגיבו אם אני יאמר את זה. אני לא מנסה להיות מיוחדת, אבל מצד שני אני יודעת שאין לי טעם מוזיקה כמו של כולם ( כאילו מה שהולך עכשיו, עומר אדם איתי לוי וכו)
מה אתם חושבים? האם אני צריכה להיות כנה או פשוט להמשיך להתבייש בגלל מה שיחשבו עליי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025