היי, האמת שזאת פעם ראשונה שאני כותבת בפורום הזה... פניתי הנה כי המחשבה הזאת היא לא אחת שלגיטימי להשמיע בקול... אז ככה אני בת 16 וחצי ואני עם חבר שלי שבן 18 וחצי כבר כמעט שנה ובמשך חודשים רודפת אותי מועקה מוזרה... לפי שאספר עלייה קודם אציג את הרקע למערכת היחסים שלנו, היא באמת עמוקה וכנה אנחנו אוהבים, מכבדים, נאמנים ומרגשים לעיתים קרובות אחד את השניה, לומדים ונחשפים לדברים חדשים יחד.. גם כשאנחנו מתווכחים אנחנו מצליחים להגיע לעמק השווה, תמיד בכבוד והתחשבות, עם כל זה אני כל תקופה מסוימת מתהפכת ומרגישה לא ממש מאוהבת, נעלמים הפרפרים וזה מרגיש לי כמו מקום נוח בלבד, אני מרגישה אנוכית במצבים כאלה אז השוני שחל בדיבור שלי גם נורא מורגש... בכל אופן המועקה שכל כך מציקה לי היא המחשבה שברור לי שאיתו אני לא רוצה לבלות את כל החיים שלי, אני רוצה לנסות עוד דברים, לגלות גם איך זה להיות לבד כשאת בוגרת יותר, אני חושבת שכל עוד עוברים עלי דברים קשים והוא לצידי, אני לא באמת מתמודדת... תמיד הוא זה שמקל עלי, אני לא באמת מתחזקת.... זה מעיק עלי כי אני יודעת שזה אנוכי מצידי כי אני לעולם לא אהייה שלמה איתו במאה אחוז גם מהסיבה שמבחינתי הוא רק ״בסדר״ זאת אומרת שהכל תקין ויותר מזה אבל חסר לי משהו ואני יודעת כמה זה מצחיק לחשוב על הדברים האלה בגיל שלי אבל כל בעיה שהייתה לנו אי פעם פתרנו אני והוא ביחד, זה ללא חסרונות שאין להם טיפול פרט להרגשה הזאת שאני לא נטרפת מאהבה אליו, זאת בהחלט אהבה אבל לא זאת שאני קוראת עליה בספרים... אני צעירה מדי בשביל להתפשר על דברים בינוניים.. ואני תמיד חושבת *איך אסיים אי פעם קשר כזה שבו אני נמצאת עם בן אדם כל כך טוב שאני אוהבת שאוהב אותי ונותן מעצמו המון רק בגלל שאני יודעת שלא ארצה להיות מעכשיו רק עם גבר אחד וכי אני לא מדמיינת את עצמי אי פעם בלעדיו, לא מצליחה לדמיין שאגיד כמות כזאת של כאב ... אני יודעת שזה נשמע נוראי וגם רחוק, אבל ברגע אני לא אשים לב ואגיע לשם .... רק רציתי לשמוע את דעתכם בנושא , איך עושים את זה כשמגיע הרגע שאת רוצה לחיות לבדך? (כרגע זה הכל חות מהמצב) מה אתם הייתם עושים במקומי, תודה ❤️
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות