היי, אני מרגישה ייאוש. אני מיואשת מעצמי.
שבוע אחד אני מרגישה שאין טעם לחיות וכל החיים והמסע הארוך הזה לא שווה את כל מה שאנחנו עוברים ואני לא מוצאת שום מטרה. ושבוע אחרי זה אני מרגישה שאני רוצה לחוות דברים ושיש לי עוד מלא מה להספיק ולראות. אני שופטת את עצמי מאוד בקלות. על כל משפט מפגר, על כל מחשבה לא הולמת, על כל צעד "דרמטי" ומבקרת את עצמי שאני רק מחפשת צומי. שבוע אחד אני מחליטה החלטה משנה חיים ושבוע אחרי זה אני לא מבינה את עצמי ולא מסכימה עם ההחלטה שלי. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת איך לדבר על זה עם אמא שלי.. היא הבן אדם היחיד שאני בוטחת בו אבל אני מפחדת שהיא תחשוב שאני מתנהגת בדרמטיות ותשייך את זה לסדרות שאני רואה בטלוויזיה. חקרתי באינטרנט על מאניה דיפרסיה ומחלות נפש בכללי.. אני לא יודעת מה לעשות. אם אני סתם פרנואידית וכל זה סתם עוד שעשוע או שיש לי משהו וכל המחשבות שלי, המחשבות האובדניות, המחשבות המבקרות והשופטות הם לא סתם. אני לא יודעת איך להמשיך מפה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025