ידעתי מייד שהוא בן 21, והוא סקרן אותי המון המון זמן.
אז סתם שהשיחה תגלוש ולא יהיה פקקים, אמרתי שאני בת 17 (זה קרה לפני שנתיים).
היום אני בת 17, אז, כפי שהבנתם כעת, הייתי בת 15.
התאהבתי. וזאת לא היתה הפעם הראשונה שהתאהבתי.
וכל יום קמתי בבוקר עם שתי מחשבות בראש:
*בראשונה קיללתי את עצמי על שאני ממשיכה עם השקר.
*בשנייה, נזכרתי בפגישה האחרונה שלנו, והלב שלי עלה לשמיים, המוח יצא לטייל, הזיכרון וההגיון נשטפו עם המים...
הכל נמשך חודשיים. עד שהתחילה שיחה על ההורים שלו, ועל היכרות.
ואז נשברתי. וסיפרתי לו הכל.
הוא טס לחול לחצי שנה, לנקות את הראש. כל החברים שלו היו המומים, ולא ידעו בכלל מה לאמר לי.
בתחילת הקיץ הקרוב יהיה בדיוק שנתיים מאז התחלנו להפגש.
והלב שלי נקרע, אין לי אוויר בריאות, עולה לי הדופק כל פעם שהשם שלו עולה בשיחה כלשהי(שמו הפרטי), כל פעם שאני נתקלת באתר שלו, בכינוי שדמה לכינוי שלו, בשיר ששמנו ברדיו כשנסעו למקום כלשהו, לא משנה לאן...
איך מתגברים? איך ממשיכים הלאה? שוכחים ומוחקים?
ובבקשה אל תשפטו אותי, ואל תכתבו שמה שעשיתי נורא, וכו' וכו'...
אני יודעת את הכל, תאמינו לי כל הדמעות של הכעס העצמי והאשמה ששפכתי יכלו לגרום לכל משברי המים בישראל להגמר.
אגב, אני מעודכנת לגבי מצבו וכו' וכו', אבל אני יודעת שלעולם הוא לא יסלח לי על מה שעשיתי, ואני יודעת שפגעתי בו יותר מידי:\
אני רק מבקשת עזרה, עצה, איך לעבור הלאה?