שלום, בקרוב אני בת 18.
מאז ומתמיד משהו שרוט בי, איני כבר יודעת מה ואיך להגדיר את זה. ביסודי לא הפסיקו להתנפל אליי, אנשים מתרחקים ממני, אני בכיתה י״ב ולמרות שבשעות הלימודים ובמסגרת בית הספר היחסים מעולים עם כולם- לאחר שעות הלימודים אין לי חיי חברה. משהו בכישורים שלי דפוק, (אפילו שיחה לפעמים קשה לי להחזיק/להזרים, באותו הרגע לא יודעת בדיוק מה לענות. ) אנשים לא שומרים איתי על קשר בכלל, גם בעבודה לא סובלים אותי ומפטרים אותי. אני לא מרכלת, לא ברברית, לא מקללת, לא נדחפת. נראית טוב, מטופחת, עם הרבה נחת רוח. משהו בי פשוט דוחה את הסביבה שלי ואני מנסה להבין מה?
למה אין לי עם מי לחגוג יום הולדת 18? למען האמת מתעוררת אצלי מדי פעם התחושה שאין לי גם מה לחגוג.
אני צמאה לחברה, להשתחרר, לצאת, לצחוק, לרקוד, בחיים שלי לא הייתי במסיבה, לא התנשקתי, לא הייתי בזוגיות.. אפילו לא עולה לי בראש שם של חברה שאוכל להתקשר אליה ולצאת איתה לעיר או ללכת לים בספונטניות.. ואני מרגישה שאני משתגעת בבית. העבודה שחררה אותי קצת אבל גם שם איכשהו הגיעו בעיות מבלי שהתכוונתי בכלל.
אני באה מבית טוב חם ומשפחתי, אני מלאה בערכים, חינוך.
לא עברתי אף מיון לצבא, אפילו לתיאוריה ופסיכומטרי שנרשמתי אליהם לא ניגשתי.
אני דוחה דברים, תמיד יש לי מן נפילת אנרגיות, רוצה כבר מזמן ללכת לפסיכיאטר אבל מפחדת שזה יהרוס לי בצבא את מה שגם ככה לא במצב ככ טוב.
בבקשה תעזרו לי, תנסו לתת כיוון. למה אני כבר שנים לבד? מה דפוק בי? מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות