אני הולך צולע למרות שפיזית אני בסדר, מה לא בסדר איתי?

אני מתוסכל ומוטרד בטירוף.
עד גיל 15/16 אני לא חושב שאי פעם מישהו העיר לי על ההליכה..
הפעם הראשונה שאני זוכר שהעירו לי על ההליכה הייתה כשהלכתי עם חבר תוך כדי שאנחנו הולכים לאט ומדברים ואז הוא העיר לי שאני הולך מוזר או משהו, גורר את הרגלים. משם אני זוכר שההערות רק גברו.
חבר אומר לי שהוא ראה אותי במקום כזה וכזה ושהוא זיהה את ההליכה שלי מקילומטר. כששאלתי אותו מה הסיפור הוא אמר לי "אתה הולך עם תחת בחוץ".
קיבלתי הערות בסגנון של "אתה הולך מוזר/אחר"
שזה נשמע לי קצת עידון של אתה צולע (שגם את זה יכול להיות שהעירו לי, אני אפילו לא זוכר)
קיבלתי שאלות בסגנון של "אחי מה קרה לך ברגל?" "אחי למה אתה הולך ככה" אבל הכל בסדר,(אני חושב לפחות) במובן הפיזי.
הקש ששבר את גב הגמל היה ממש לפני רגע כשדמות חינוכית בבית הספר פנה אלי בשאלה של "למה אתה הולך ככה? רפואית הכל בסדר? כי אתה הולך קצת.....(ואז הוא חיפש את המילה הנכונה להגיד ולאחר שתיקה אמר שאני הולך קצת:) אחרת " ואז הוא שאל האם אני יכול ללכת מהר ולרוץ, להתגייס לקרבי....
(הפרופיל שלי 97 ואני עושה ריצות מעולה, ההליכה שלי יותר מהירה מ 95% מהאוכלוסייה הכללית לדעתי)
ואז אמרתי לעצמי רגע רגע רגע, זה הגיע למצב שהוא חושב שיש לי בעיה רפואית עם הרגל? זה כבר מוריד לי את הביטחון ומטריד אותי.
כשאני מנסה לנתח אובייקטיבית את המצב, יכול להיות שיש לי חרדת ציפיה, שאני מפחד מאיך אני אלך לא בסדר ואז התוצאה היא שאני אכן הולך לא בסדר.
הפיתרון היחידי שחשבתי עליו הוא על מה שויקטור פראנקל מגדיר כשיטה הפרדוקסלית שבה אדם שיש לו חרדת ציפיה ממשהו אמור לדמיין כאילו מה שהוא פוחד ממנו אכן קורה לו. לעיניינינו, אם אני מפחד ללכת מוזר אז מה שאני צריך לעשות זה לדמיין שאני הולך מוזר ושהדבר הנורא קורה ואז אני לא אצליח ללכת מוזר.( הוא מדבר על זה בתורת הלוגותרפיה..) אבל זה סתם משהו שחשבתי עליו עכשיו ואין לי מושג האם זה יעבוד..
בקיצור, פשוט הלכתי ליוטיוב ורשמתי "how to walk right"(כיצד ללכת נכון) וזה פתטי. ההרגשה שלי הופכת לנוראית... ומי יודע, אולי זאת אכן בכייה רפואית?
בקיצור, אני אובד עצות. מי שיכול לעזור לי אני אעריך את זה מאוד. תודה קראתם