היי, אני שואלת פה כי אני כבר מרגישה שאני מוטרדת יותר מדי זמן.
הייתה לי שנה עמוסה, פאקינג ממש עמוסה, מהגיוס אני מרגישה שאני רק עם הרגל על הגז ושאין לי ברקסים.
אני כאילו בראש אומרת לעצמי פאק אני רק בת 20 יש לי עוד מלא זמן לחיות ואני לא יודעת אם אני אצליח לחיות עם ככ הרבה חוויות (שליליות או טובות).
אני מרגישה שאני מייחסת יותר מדי זמן מחשבה לדברים שאחרים לא.
מתעסקת יותר מדי בלהשאיר את הנפש שלי שפויה.
אני מרגישה שבראש שלי זה נון-סטופ מחשבות, וכל הזמן שואלת את עצמי אם אני צריכה טיפול.
חיצונית אני משדרת עסקים כרגיל, חברות שלי לא אמרו לי שום דבר, ההורים שלי, אף אחד.
אבל אני מרגישה כאילו משהו לא בסדר ופשוט ככ מפחדת להגיד.
אני לא רוצה ללכת לקבן כי אני מפחדת שברגע שאני אוציא את הרגשות שלי החוצה אני אעשה מהם יותר מדי עניין ואשתגע באמת.
אני נזכרת בכל מני חוויות מהעבר ורק חושבת מתי הגיעה הנקודה ששרטה אותי ואני מרגישה שהצבא לקח בזה חלק גדול ואני באמת מרגישה שאני משתגעת.
חשוב לי לציין שיש לי את החיים הכי טובים שיכולתי לאחל לעצמי, ברוך השם משפחה טובה, אין בעיות כלכליות או בריאותיות, הכל באמת בסדר.
מה הייתם ממליצים לעשות והאם זו תקופה שחולפת או שכדי לי ללכת לטיפול כלשהו?