היי אסק פיפול סליחה על החפירה אבל אני מרגיש שאני חייב לפרוק.
בכללי אין לי חברים, אולי 1 בבית ספר וגם זה כדי להעביר את הזמן בהפסקה (בכללי הוא גר ממש רחוק ממני בעיר אחרת)
אני מרגיש דיי בודד בעיקר בחופש.
את רוב שעות היום שלי אני מעביר בכך שאני משחק במחשב במשחקים חברתיים.
אני מכיר דרך המשחקים הרבה אנשים אבל רובם גדולים ממני גיל 20 מינימום וגם הם גרים רחוק ממני.
בכל זאת אני מרגיש שאני נהנה בחברתם אבל מה שאני מרגיש שעוקץ אותי בלב זה שאין לי חברים שאפשר לצאת איתם בסופש ובערבים, אני שומע סיפורים של חברים שלי מהמחשב מה הם חוו בגיל שלי ואני מרגיש תחושת פספוס ושאת השנים "הטובות בחיי" אני מבזבז על מחשב.
זה דיי מכניס אותי לדיכאון, כי באמת שניסיתי בכל דרך שהייתה לי להכיר חברים חדשים לא צלחתי.
אני רשום למכון כושר אבל אין שם ילדים בגילי, חיפשתי עבודה לחופש ולא הצלחתי למצוא, תנועת נוער זה לא אפקטיבי כי אני עולה ליב כבר אי אפשר להצטרף.
ואני מרגיש שחלון ההזדמנויות שלי הולך ומצטמצם לאפס.
זאת תחושה של יאוש בגלל ההרגשה של "אתה יודע שעשית את כל שביכולתך אבל נכשלת"
ואני לא אחד שמוותר בקלות על דברים אבל אני מרגיש שנשברתי בקטע הזה.
ומה שהכי שבר אותי זה שאמא שלי דברה איתי לפני כמה ימים בסוג של סגנון לעג שלא יצא ממני כלום בגלל שאני לא יוצא מהבית ואין לי חברים ושאני שומע את הדברים האלה זה יותר מוריד אותי למטה בתחושות שלי ומדכה אותי יותר.
תודה על ההקשבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות