חברה טובה שלי שקעה בדיכאון השנה, אני והיא כבר לא כל כך בקשר כי אנחנו בבתי ספר שונים ועמוסות בלימודים ואין לה חברות כי היא בן אדם שקשה לו להתחבר לאחרים ומהיכרות ראשונית היא נראית בן אדם מאוד אדיש וקר וגם הסביבה שלה נורא שיטחית אז קשה לה להתחבר, בנוסף החיים שלה הם אותה שגרה משעממת. וכל יום היא הייתה מתקשרת אליי ואת כל הדיכאון שלה מוציאה עליי במשך שעתיים. היא הייתה משתפת אותי בכל המחשבות שלה שבעיקר היו אובדניות , היא הייתה כל הזמן אומרת לי "בשביל מה אנחנו חיים ? בשביל למות בסוף?" וכל יום מחדש הייתי מדברת איתה, מרגיעה אותה, משמשת לה לאוזן קשבת ומייעצת לה העיקר שתפסיק עם הדיכאון ובמיוחד עם המחשבות האובדניות. אבל יום אחד כבר לא יכולתי לעמוד בכל המירמור הזה. היא התקשרה אליי כרגיל לעוד שעתיים ושוב התחילה להוציא את כל המחשבות הדיכאוניות שלה בשיחה ותוך כדי השיחה התחלתי אני בעצמי להרהר באמת בשביל מה אנחנו חיים והתחלתי בעצמי להרגיש רע וכל השיחה הייתי טרודה במחשבות כאלה בגלל שהיא סוג של הביאה אותי למצב כזה. כמובן שהיא לא התכוונה לזה אבל פשוט נכנסתי בעצמי לסוג של דיכאון והייתי חסרת מצב רוח. ואז פשוט באמצע השיחה קטעתי אותה והגברתי ממש את הקול ואמרתי לה שהדיכאון שלה משפיע גם עליי וממש אמרתי את זה בקול תקיף וייתכן ואמרתי עוד כמה דברים אבל אני כבר לא זוכרת. שמעו בקול שלה שהיא נעלבה עליי והיא אמרה לי "טוב, בסדר תודה ביי" ומאז לא דיברנו יותר. מצד אחד אני מרגישה נורא כי כבר עבר דיי הרבה זמן ולא דיברנו מאז, אני לא יודעת מה המצב שלה וגם אני דואגת לה אבל מצד שני משהו בי לא רוצה להתקשר אלייה כי היא ממש מדכאת אותי וקצת חוסר התחשבות מצידה להפיל עליי כל פעם מחדש את הדיכאון הזה ולא לחשוב גם על הצד שלי שהיא מדכאת גם אותי והורסת לי את המצב רוח. בקיצור אני לא יודעת מה לעשות במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות