עוברים עליי כל כך הרבה דברים לא יודע כבר מה לעשות?

שלום לכולם אני בן 25
הסיפור שלי מתחיל מילדות גדלתי בשכונה אני יגיד שהיא לא כל כך טובה בלשון המעטה ..
תמיד ניסיתי לא להסתבך אבל זה קשה שמדברים אלייך בשכונה לא טובה , אז אתה מתחיל ללמוד משם דברים
כדאי להסתדר שלא מלמדים אותך בבית , הולך לבית ספר ורואה דברים שלא צריך לראות כולם רבים מכות רצח בבית ספר , עכשיו אני יודע איך לא להסתבך ואיך להסתדר , אז עברתי בית ספר , לבית ספר יותר טוב!
ושם כולם היו ילדים טובים אני פשוט לא ידעתי את זה בחרתי לשתוק לא לדבר איתם הם רבים מקללים אחד תשני , אני בשלי מתעסק בחיים שלי ואז הם מנסים להתחיל להציק לי התחלתי לריב איתם מכות כדאי שיעזבו אותי בשקט כדאי שגם ההורים שלי לא יצרחו עליי , גם הם מסכנים גדלו בשכונות לא טובות אז הם משתדלים לא להגרר לזה ולא להסתבך בחיים או עם אנשים אני בנאדם מאוד מופנם לא אוהב לדבר הרבה .
אבא שלי משגע אותי שאני יהיה יותר בסדר ושלא יריב עם אנשים והם לא מבינים שלא באלי לריב עם שום בנאדם והם פשוט לא מאמינים לי לא מבינים אותי לא תומכים בי וזה קשה , אני מנסה גם להסביר להם שיש את הדברים שאני אוהב ויש לא וזה בסדר כי כל בנאדם שונה אחד מין השני
אז אתה מנסה לעזור להם להיות חבר טוב ואז הם מנסים לקלקל לך הכל כנראה מצרות עין , אז התחלתי לריב בבית ספר כל פעם , וההורים שלי צועקים עלי ולא מאמינים לי ,
עולה לחטיבה אח שלי הקטן מתחיל לחלות בסרטן אז אתה גודל שנה בבית לבד בלי אף אחד , הם בתי חולים ואני במצב נפשי לא טוב אני יודע שאחי הקטן יש מצב שהולך למות, בסופו של דבר הוא נפטר , עברו עלי דברים לא טובים ואף אחד לא ניסה לברר מה יש לי עם אני בסדר כאילו זה דבר רגיל , אבל אני פשוט בנאדם מופנם שלא אוהב לדבר ולא להראות רגשות או שאני במצב לא בסדר , ככה למדתי מהחיים כנראה..
מכיר אנשים חדשים בסוף מגלה שגם הם חרא של חברים וניסו להוציא עלי שמועות כדאי להרוס לי את השם בוגדים בך לא באמת חברים, אז לקחתי עצות מעצמי כדאי להבין מה הדבר הכי טוב לעשות , בחיים שלי לא קיבלתי עצה על החיים הפרטים שלי , רק בכלליות ..
עכשיו אני לא בנאדם שמרבה לטעות עם אנשים לקלל אנשים סתם או לריב סתם אבל אני גודל בעיר של פשע וזה קשה..
טוב אני גודל והמצב הזה לא משתנה כל מי שעשיתי לו טוב פגע בי ובחיים לא עזר לי פעם אחת !
ההורים שלי כל היום זורקים לי הערות דפוקות וכל הזמן מדברים אלי לא יפה אז אני רב איתם , כי יש דרך לדבר אני חושב הנה דוגמא לאחותי היה יום הולדת היא בת 11 ישבנו בשולחן אני ושתי האחים הקטנים שלי .. אמא שלי אומרת לי שלו תעשה מקום לבן דוד שלך הקטן .. אז אני אומר לה ביפה הנה אמא יש שם כיסא פנוי שישב שם אז אני אומר לה .. הבן דוד הקטן החליט לשבת על הריצפה על דעת עצמו ! היא צורחת לי על החיים שלי למה אני לא קם ונותן לו לשבת ? זה נראלכם הגיוני ? היחס המגעיל הזה? חושב שלא
תמיד אמרו לי שכל מה שאני עושה אני עושה הכי טוב אבל זה קשה שכל כך הרבה אנשים מנסים להרוס לך ולקלקל לך ואין לך עם מי לפנות או לדבר להסביר תמצב! אני רוצה לעשות דברים על דעת עצמי ההורים שלי מורידים אותי מזה , עם זה עבודות או דרך החיים שלי
פשוט מתוסכל על החיים שלי