עשיתי מבחן TOVA, תוהה לגבי התוצאות

שלום לכולם.. אודה לכם על העזרה והמילים שלכם.

עשיתי היום אבחון TOVA, ואני קצת לא מרגיש טוב.
במבחן הראשון, החלק הראשון, (22 דקות מול המחשב), הייתי צריך ללחוץ על לחצן רק כשהריבוע מופיע למעלה, וכשהריבוע מופיע למטה- אסור היה לי ללחוץ.

חווית התיכון שלי היתה מאוד רעה. לא הצלחתי להתרכז, אנשים חשבו שאני עצלן, והיו לי המון מתחים נפשיים.
הייתי מגיש מבחנים ריקים ויוצא מהכיתה וטורק את הדלת בחוזקה, לפעמים מתוך בחירה ואי יכולת להתמודד עם החומר הנלמד. בריחה מלחצים וממצבי לחץ, בריחה וחרדה מכישלון, למרות שהרגשתי שהתכוננתי כמיטב יכולתי, אבל אף פעם לא הצלחתי לזכור את החומר כי הייתי לחוץ, עצבני, בחרדה, או שפשוט לפעמים לא הבנתי מה הטעם, והחומר הנלמד פשוט לא עניין אותי.

היום קרה לי אותו המקרה, אבל לא חשבתי שהדברים יקרו כך.

בחלק הראשון, בתחילת המבחן, הרגשתי שעליי לעשות את המיטב, ידעתי שכך אני אמור לעשות. אבל לא עשיתי את המיטב, היו חלקים שהתפזרתי, לפעמים בכוונה מרוב ייאוש (אני בן 21 ללא בגרות), וכי אמרתי לעצמי שלבטח הריטלין יעזור לי, וידעתי שמבחן TOVA לא באמת משקף ריכוז או אי ריכוז.

היו כמה מצבים:

- ניסיון לעשות את המיטב, אבל לא הצלחתי לאורך זמן. מיד חזרתי למצב הרגיל שלי, חשבתי על מה יהיה איתי בחיים, לחצים, ולא הצלחתי להתמקד בריבוע ובלחצן. פחדתי שאם אעשה את המיטב, אולי גם אצליח במבחן ללא הריטלין, אז לא יכירו בקשיים שיש לי. אבל בפועל- כשלמדתי למבחנים בבית- ניסיתי ללמוד, ובאמת שהיה לי קשה ולא קל. ולכן הרגשתי שהריבוע הזה לא משקף את הקשיים שלי ללמוד למבחנים, להתרכז בשיעור ובמה שהמורה מדברת. כי הרי דיבורים- זה שונה מריבוע מבצבץ.
- לפעמים ראיתי את הריבוע כשהוא למעלה, ובכוונה לא לחצתי/לא היה לי כוח ללחוץ/חשבתי שאין טעם/לא עניין אותי/שיעמם אותי, והזמן עבר נורא לאט. הרגיש כמו נצח.
-לפעמים כשאמרתי לעצמי: "טוב, בוא נהיה רציניים ונעשה מה שאפשר בכל זאת"- ניסיתי, הצלחתי לזמן מה, אבל היו לי טעויות והרגשתי לא טוב עם עצמי בגלל ש"חירטטתי" לפעמים. אולי מתוך הרגל, אולי מתוך בחירה, אולי זה היה פסיכולוגיס אני באמת לא יודע אבל זה נתן לי תחושה נוראית. של פחד.

יצאתי מהמבחן כשכולי לחוץ, עצוב, ובעיקר כועס על עצמי. חשבתי לעצמי שדפקתי לעצמי את האבחון, אבל בפעמים שבאמת ניסיתי לעשות את מה שצריך ולהשקיע וללחוץ על הכפתור כשהריבוע למעלה- הלחצים והקשיים הכניעו אותי. פחדתי פחד מוות שאהיה טוב מידי, שאצליח מידי, ושלא יכירו במצוקות שלי.

התחלתי לבכות. ישבתי ליד אבא שלי ופשוט בכיתי את נשמתי. הרגשתי כאילו הרגתי בנאדם, כאילו אני שקרן ורמאי וחלאה. כשבפועל- היו לי משהו כמו 48 טעויות במבחן הזה, אבל אני לא יודע מתוך כמה תשובות נכונות אפשריות.

אכלתי סנדוויץ', ניסיתי להירגע. לקחתי את הכדורים (2 כדורים של 10 מ"ג, 20 מ"ג סך הכל) וחיכיתי שעה/שעה וחצי.
אחרי משהו כמו 30-45 דקות התחלתי להרגיש צמרמורות בראש, וכאב קטן ביד שמאל שעבר אחרי 2-3 דקות. הרגשתי קור בידיים, ובכלל, הרגשתי מוזר.

הרגשתי יותר יעיל, יותר עירני, הרגשתי שאני יכול ללכת החוצה ולרוץ קצת, הרגשתי שאני יכול לעשות את המבחן ריבועים הזה בלי טעויות בכלל. אבל כל הזמן הרגשתי שאני רמאי שקרן, למרות שהיו רגעים שכן חוויתי קושי וחוסר ריכוז. (אני יכול לתת דוגמא שהבוחנת התיישבה לידי ועשתה קצת רעש וכתבה משהו לעצמה על טופס מאוד מוזר, ולמרות שהמבחן המשיך לפעול, היה לי יותר אכפת ממה שהיא כותבת שם וממה שהיא עושה, מאשר ללחוץ בזמן על הריבוע שמופיע למעלה.

ואז נשאלת השאלה- אולי עשיתי את זה בכוונה? אולי ה-כ-ל היה שקר? אולי כל המבחן הראשון פשוט לא באמת מעיד על כלום, כי "חירטטתי" קצת? זאת למרות שבאמת היו רגעים שניסיתי בכל זאת לבצע את הפעולה, אבל המהירות תגובה שלי היתה איטית, לא התעניינתי וזה היה נראה לי משעמם?

בכל אופן, במבחן השני (22 דקות מול המחשב) הרגשתי מיקוד, הרגשתי שיש לי משימה מסוימת ושאני צריך לבצע אותה על הצד הטוב ביותר. הרגשתי חיוני ויעיל, ובכלל, התחלתי להתייחס לריבוע הזה כאל "משחק". היה לי יותר דרייב להצליח ולסיים את המבחן הזה ללא טעויות.
ואז המשחק הזה התחיל, התחלתי ללחוץ וראיתי שהולך לי. שזה קל לי. התרכזתי אך ורק בריבועים, הייתי רגוע ושליו, הרגשתי פתאום שאני יכול להוציא 100 בכל בגרות שתהיה לי. היה לי קצת חיוך בלתי נשלט על הפנים, כי הרגשתי (אולי זה היה פסיכולוגי?) שהכדור משפיע עליי, ושכבר לא דחוף לי להרעיד את הרגליים, אלא רק להתמקד בריבוע ולבצע את זה על הצד הטוב ביותר.

המבחן נמשך ונמשך, הבוחנת היתה איתי בחדר, היו זמנים שכבר הייתי על אוטומט, כלומר- היו כמה רגעים שהיד פשוט לחצה בצורה אוטומטית על הלחצן כשראיתי ריבוע שמופיע למעלה. אבל גם היו זמנים שהפעלתי יותר את הראש ואמרתי לעצמי בכל פעם שהריבוע מופיע: "למעלה ללחוץ, למטה לא ללחוץ". מין מחשבה כזאת שקפצה לי בראש בכל פעם שהריבוע הופיע למעלה או למטה.
לא היה לי קשה בכלל, יכלתי להמשיך עם זה גם לאחר שהמבחן הסתיים. הרגשתי שלא התאמצתי בכלל, ושהיה לי קל ושהייתי מפוקס, ואפילו יצאתי קצת אופטימי, כי חשבתי לעצמי: "היי, זה עשה לי משהו, לא חשבתי על כלום מלבד הריבועים".

ואז נשאלת השאלה.... שוב... האם זה הכל פסיכולוגי?

היתה שיחת סיום עם הבוחנת ופסיכולוגית. הפסיכולוגית אמרה לי שהיו לי משהו כמו 43-48 טעויות במבחן הראשון, שהראיתי סימנים של חולמנות ושהריכוז היה לפעמים יותר ולפעמים פחו. כלומר לא עקבי. ושיצא לי ציון 19-.

במבחן השני, היא אמרה, הלך לי יותר טוב. וטעיתי רק פעם אחת (ברגע הזה אמרתי לה שהתעצבנתי כשטעיתי את הטעות הזאת, כי הרגשתי שהתכוננתי למבחן מאוד גדול, ושטעיתי בשאלה הכי קלה, ובאמת שככה זה הרגיש לי, וגם באבחון כשטעיתי את הטעות הזאת אז התרגזתי קצת אבל התעשתתי מהר והמשכתי כרגיל).
היא אמרה לי שנראה היה שהייתי מרוכז ושהכדור השפיע לטובה. שהיתה לי מהירות תגובה טובה יותר, ושהציון שלי במבחן השני הוא 4-4.5 משהו כזה. (היא אמרה לי שהציון מתחיל מ-1 או משהו כזה, ושיצאתי ממוצע בבחינה השניה).

אגב, איך זה יכול להיות שיצאתי ממוצע? אפשר להסביר לי בבקשה?

בכל מקרה, לסיכום:

האבחון הראשון היה מעורב, מידי פעם טעיתי בכוונה מתוך פחד שלא ירצו לתת לי ריטלין כי הציון שלי יהיה ממוצע או טוב/רגיל. כי הייתי נורא לחוץ, וכשבאמת כבר ניסיתי לעשות את המבחן בצורה טובה, הייתי עונה נכון, אבל לא היה לי דרייב פנימי ללחוץ מהר (מהירות תגובה איטית ישנונית), חשבתי על דברים אחרים ומה יהיה איתי בעתיד, פחדים ולחצים. לא הצלחתי להמשיך כך לאורך זמן ופשוט הגעתי למצב שהעיניים שלי קצת נעצמו, והיו לי מצמוצים ארוכים. רציתי לנוח ולהפסיק באמצע לפעמים. הרבה "אין לי כוח, זה חסר טעם" היה לי בראש...

האבחון השני היה מוצלח לדעתי. הלך לי טוב והרגשתי (אני לא יודע אם זה היה פסיכולוגי) עירני יותר, אופטימי יותר, חיוני יותר והיתה לי יותר אמביציה ורצון להראות את יכולותיי ולהצליח במבחן ללא טעויות. כשטעיתי פעם היתה לי תגובה מיידית של עצבנות קטנה אבל התעשתתי והמשכתי עד סוף המבחן ללא טעויות. לפני המבחן היו לי צמרמורות בראש וכאב קטן ביד שמאל שעבר תוך 2-3 דקות בערך. היה לי חשוב להגיד לצוות על כל פיפס קטן שקורה אצלי. הם לא התרגשו מהכאב ביד שמאל ולא מהצמרמורות בראש.

בסופו של דבר, הרגשתי רע מאוד עם עצמי. כי אני יודע עכשיו שהיו כמה רגעים מתוך המבחן הראשון שבכוונה לא עניתי נכון, שבכוונה לא לחצתי על הלחצן כשהריבוע הופיע למעלה. אך עם זאת- כשבאמת ניסיתי לעשות את המבחן, נתקלתי באמת בקשיים ובתסכול של שעמום וחוסר עניין במשימה.

הכרתי היום שני אנשים שונים לגמרי, אחד שדופק לעצמו את החיים, שהורס לעצמו הזדמנויות (לא תמיד בכוונה, ואפשר גם להגיד שה"בכוונה" הזה קשור להפרעת אישיות גבולית שיש לי), ואחד שרוצה להצליח, מביע עניין ורצון ומוטיבציה להשיג את התוצאה הגבוהה ביותר.


אבל שוב ובפעם האחרונה... האם לדעתכם (דעות מקצועיות בבקשה) ההשפעה היתה פסיכולוגית או אמיתית?
אני אמור לקבל את התשובה בעוד שבועיים, ואני פוחד שהצוות שם חושב עליי דברים רעים, שאולי בכוונה לא הצלחתי במבחן הראשון למרות שבחלקים ממנו באמת היה לי קשה. יכול להיות שה"בכוונה" הזה נבע מתוך השיעמום ומתוך תחושת התסכול וחוסר המוטיבציה והייאוש והקושי שמלווים אותי עוד מימי התיכון?

בבקשה תרגיעו אותי... אני מרגיש כאילו פשעתי.

בסופה של השיחה, אמרה לי הבוחנת שאכן המבחן יכול להצביע על בעיית קשב וריכוז, אבל שרק הפסיכיאטר יוכל לקבוע אם באמת יש לי הפרעת קשב וריכוז.

בבקשה מכם... אודה לכם מאוד למתן מענה שככה יסדר לי את המחשבות בראש... רע לי מאוד עם עצמי ):