היי לכולם,
אני מרגיש רע. רע מאוד
מאז שאני זוכר את עצמי מעולם לא הייתי מקובל. כמעט תמיד בכל המסגרות שבהן הייתי נידו אותי או החרימו אותי לגמרי (בעיקר בגיל צעיר יותר).
עברתי כבר לא מעט מקומות ומסגרות בחיים (יסודי, חטיבה, תיכון, מכינה קדם צבאית, 2 יחידות שונות בצבא, עבודה מועדפת, טיול בדרום אמריקה ועבודה חדשה) ובכל המסגרות ללא יוצא מן הכלל לא מצאתי את מקומי. תמיד היו צוחקים עלי או שלא סופרים אותי. והבודדים שכן קצת התייחסו אלי מהר מאוד נטשו אותי. אין לי בכלל חברים מהבית.
הגעתי למצב שבו אני שונא את עצמי. פשוט חושב שאני פספוס אחד גדול שלא משנה לאן אלך בחיים תמיד אני אכשל ואספוג עלבונות. לאחרונה אני רב עם ההורים שלי המון (אמנם לא גר אצלם בבית אבל מאוד קרוב). אני שם לב שלאחרונה אפילו ההורים שלי התרחקו ממני. מרגיש שאין לי ממש טעם להמשיך ולהתעקש על חיים שכאלה.
מצד שני, יש כמה אנשים שאני פוגש לעיתים רחוקות שאומרים לי שאני בחור נאה מאוד ונחמד ולא מבינים איך אין לי חברים בכלל.
הלכתי לכמה פסיכולוגים במהלך החיים שלי לטיפולים שנמשכו כמה שנים טובות אבל המצב נשאר בדיוק כמו שהוא וזה לא שינה דבר.
אני נמצא מאוד קרוב להתייאשות. רע לי ואני לא מצליח לראות נקודת אור בחיים האלה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות