היי לכם, זה יהיה קצת ארוך אבל כלכך מקווה שתבינו אותי ותייעצו לי מה הדרך הנכונה ללכת בה.
ההורים שלי פרימיטיבים ואני כבר בת 20..
חבר כבר אין לי כמה שנים, ואם היכרתי מישהו זה תמיד נגמר מהר בגלל הבעיה שאני לא יכולה לצאת, ושום גבר לא רוצה להסתבך..
אני לא מוצאת את עצמי כבר כמה שנים, לא מצליחה להתמודד בחוץ מרוב שהם מסגירים אותי ונהייתי גם מוסגרת עם קשיי הסתגלות, ברחתי מהבית בגיל 16/17 כמה וכמה פעמים וזה גרם שיסגרו אותי יותר בשנים האחרונות.. ואני נכנעתי לכל מילה עד התקופה האחרונה..
היכרתי מישהו בשבוע באחרון ובחיים לא עברתי ריגשות כאלה איתו, זה בתהליך להיות רציני ואני יודעת שאם המשפחה תגלה הם יהרסו לי הכל כי בעיניהם עכשיו אני צריכה להתרכז אך ורק בחיים שלי ובמשפחה. (אני עוד בתהליך גיוס, מתנדבת) ..
הם רוצים שאלמד כבר באוניברסטיה והם לא מבינים שדבר כזה לא יכול לקרות כרגע בגלל הגיוס..
אחרי שהיכרתי את הבחור פתאום חזר בי מרד הנעורים, הכוח שלעמוד ולענות להורים שלי כשהם צועקים עליי למה איחרתי מתחת לבית עד השעה 23:40..
כן זה טיפשי שבחיים שלי לא יצאתי למועדון, לא ישנתי לילה אחד ליד גבר בחיים או בכללי מחוץ לבית..
אלה הדברים הפשוטים ואולי הטיפשיים שכלכך בא לי לנסות אותם ולחוות אותם..
אני כבר מתייאשת מהם .. אני נחנקת.. בבקשה תגידו לי שאני צודקת ואני לא הוזה.. אין לי חברות אין לי אף אחד לספר לו או לפתוח את הלב .. בבקשה תעזרו לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025