היי לכולם,
אני סיימתי תואר וכבר חצי שנה עובד במשרה מלאה ובדיכאון. השגרה הורגת אותי אני כבר לא יכול לסבול אותה. כל יום רכבת שעה וחצי, עבודה ושוב רכבת שעה וחצי הבייתה. אני מרגיש שהחיים לא מתקדמים לשום מקום.
חשוב לציין שאני רק בן 23 (החודש הזה 24), לא עשיתי צבא בגלל פטור רפואי, התחלתי את התואר מייד אחרי התיכון. העבודה שלי לא מעניינת. אבל אני לא חושב שעבודה חדשה תפתור את הבעיה. זה עניין של מסגרת. לדעתי דווקא מסגרת צבאית תפתור את הדיכאון. המחשבה הזאת נובעת גם מתחושת פספוס גדולה מאוד שלא עשיתי צבא (יכולתי להתנדב ולא עשיתי זאת). זאת מסגרת שונה מהאזרחות, דינמית יותר, אני אהיה שם עם חבר'ה בגיל שלי ומטה.
מצד שני, יש משהו שעוצר אותי. המערכת הצבאית מפחידה אותה כי אני לא יודע לאן אני אגיע. אני לא עתודאי ולכן זה לא מובן מאליו שישבצו אותי במקצוע שלמדתי.
הנתונים שלי לא ממש טובים. אמנם קב"א 52 ודפ"ר 60 (נתוני קצונה) אבל אני חולה צליאק, יש לי תת משקל וגם סעיף של קשיי הסתגלות (שרשום שם בתיק עוד מהצו הראשון ב-2013). אי אפשר להגיע למקומות טובים עם נתונים כאלה.
האם מסגרת צבאית זה הפתרון?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025