היי,
אני נשואה שנתיים ויש לנו ילד משותף רבים בלי הפסקה
מוציא ממני את כל הרעל שלי בקללות צרחות עצבים.
אני גמורה מזה איך אפשר בכלל אחכ לשכב או להסתכל אחד על השני.
הוא מבחינתי ממתין שאתקרר ושנחזור לשיגרה והתשובה תמיד זה את חייבת לשלוט בעצבים שלך השתגעת!
מרגיש לי שהוא דואג רק לעצמו, כל דבר שהוא עושה זה לטובתו או מתייעץ עם הוריו ואז איתי.
כל דבר שהפריעה לו בי בתחילת הקשר עשיתי מאמצים רבים לשנות לטובת הקשר.
אצלו הדברים לא משתנים כל יום צריך להעיר על אותם דברים ולא משתנה - מנגד שהוא מעיר לי על דברים אני די מנסה לרצות אותו ועושה שינוי לטובת הזוגיות.
בתחילת הזוגיות לפני שהתחתנו בעלי עשה לי יום הולדת מהסרטים והראה השקעה.
אחרי שהתחתנו עברנו לדירה שהחוזה שכירות היה על שמי וגם כל חשבונות הבית.
מאיר ואין לנו חשבונות משותפים אז כל חודש יושבים עם מחשבון ובודקים מה היה ההוצאות המשותפות של הבית.
כל שאר הדברים כגון בגדים בילויים עם חברים בהפרדה מלאה כל אחד עם שלו.
הדבר היחיד שהוא משלם יותר ממני בקביעות זה הרכב והביטוחים עליו כי ממילא הרכב אצלו בקביעות ואני מתניידת בתחבורה ציבורית אלא אם אני צריכה את הרכב לבילוי עם חברותיי.
כל העניין הזה מוציא אותי מדעתי ההפרדות האלו.
וגם העובדה שדברים שמפריעים לי בתוך הבית היא לא משנה כלום . באותו הרגע כן כן ולמחרת חוזרת לעשות את אותו דבר.
אני מרגישה שזה מוציא אותי מדעתי איך יכול להיות שדברים שמפריעים לי קטנים הוא לא יכול לשנות ואני שיניתי לטובת הזוגיות דברים שהפריעו לו.
רוב הזמן אני עצבנית מתוסכלת מרגישה בזוגיות כמו אנשים גרושים שמחשבים את הוצאות הילד ...
מה עושים ??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות