הבן זוג שלי ואני יחד כבר שלוש שנים הכרנו בצבא ואנחנו בקבע ככה שאנחנו בקשר מאסיבי יומיומי
עברתי איתו תקופות טובות ופחות אבל מרגיש לי שמה שמייחד את הקשר בינינו הוא שהוא ליווה אותי במשברים שמרגישים לי ״גדולים״ ביחס לאחרים..ליווה אותי בתקופה של אלימות במשפחה והיה באמת הכל בשבילי
התחלתי ללכת לקבנית דרך הצבא אז אני יודעת שאני מתמודדת עם בעיות של בטחון עצמי ואמון
הייתה לנו פרידה לפני חצי שנה במשך חודש כי רבנו כל הזמן אגרתי הרבה כעס אליו והתרחקתי פיזית והייתי קרה המון זמן ולפני חודש-חצי שנה אחרי כל זה..ראיתי שיחות בטלפון גם מתקופת הפרידה וגם שנמשכו קצת אחרי שחזרנו - שיחות בטינדר ובאינסטגרם שכללו בעיקר פלירטוטים ומאיפה את ומה איתך וישר אחכ נגמרו אפילו במקרים שהבחורה כיוונה ל״מה אתה עושה היום״ פשוט הפסיק להיות מענה
התעמתתי איתו, הייתי מרוסקת מהעניין,
הוא אמר שהייתי חודשים קרה אליו. לא נגעתי בו. לא שהוא אומר שזה בסדר מה שעשה אבל זה היה לו קשה. ומשהו בשיחות האלה ליטף לו את האגו ולא מעבר ובחיים לא חיפש משהו פיזי. אחרי ריב ארוך והתחננויות החלטתי לסלוח אבל כל ריב קטן אני נזכרת במה שהיה, לפעמים חולמת על זה בלילה מרוב שקשה לי
אני מסכימה איתו שהייתי קרה המון זמן ובגלל כל הדברים האלה בשביל עצמי אני רואה איש מקצוע אבל בחיים לא הייתי מפלרטטת בזמן הקשר שלי לא משנה מה במיוחד לא בטינדר ובמיוחד אחרי מה שעברנו זה לצד זו
אני לא יודעת אם הסיבה שלו הגיונית או שהיא תירוץ
אני לא יודעת אם אני יותר מדי מרוכזת בעצמי ובכמה אני עוברת בחיים שלי עצמם ובכמה אני מסכנה ופגועה בקשר ולא נותנת לו מספיק קרדיט על זה שהוא עושה בשבילי את כל מה שהוא יכול כל הזמן
מה דעתכם צריכה לסלוח ולשכוח או שזה נורות אדומות מדיי שבן זוג מפלרטט ככה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות