טוב אז אני ממש חייבת ייעוץ.
יש לי חבר עוד מעט ארבעה חודשים והתחלנו לקיים יחסי מין לפני כחודש חודשיים. בבקשה אל תשפטו אותי אני במילא בסערת רגשות וחוץ מזה אני לא רואה בזה שום בעיה, הוא חבר שלי ואני סומכת עליו ואני מספיק אחראית לעשות את זה.
לפני כשלושה שבועות נהייתה לי דלקת בדרכי השתן, הלכתי עם אמא שלי לרופאה והרופאה שאלה אותי אם אני מקיימת יחסי מין, אמרתי שלא. זו לא הייתה אופציה בכלל להגיד ליד אמא שכן, אמא שלי דרמטית והדבר האחרון שאני רוצה זה לספר לה, במיוחד אחרי ששאלה אותי על זה כמה פעמים ואמרתי שלא כדי שתירגע .
בכל מקרה לקחתי אנטיביוטיקה והדלקת נפסקה לכמה ימים ופתאום לפני שבוע חזרה שוב. אמרתי לאמא שלי כי זה הדאיג אותי, הלכתי לבדיקת שתן והיום חזרה תשובה. הרופאה התקשרה לאמא שלי ואמרה לי שיש לי חיידק נדיר ונדיר עוד יותר לגיל 15, הרופאה שאלה את אמא שלי אם יש לי חבר ואמא שלי אמרה לה שכן והרופאה אמרה לה שכנראה אני לא מספרת לה אבל אני מקיימת יחסי מין. אמא שלי התקשרה אליי וסיפרה לי ואמרה שהיא כבר לא יודעת מה אני עושה ושהיא רוצה שאספר לה את האמת. היא סיפרה לי על החיידק ואז שאלה אותי אם אני מקיימת יחסים. היא אמרה שהיא בכלל רועדת לשאול אותי את השאלה הזאת בגיל 15 ושכבר 20 אחוז מהאמון שלה בי ירד. אני מרגישה שאף פעם בכלל לא היה לה בי אמון. היא הסטרית תמיד ואי אפשר לדבר איתה על כלום. אם היא הייתה יותר פתוחה ומקבלת אותי באמת הייתי משתפת אותה בדברים שעוברים עליי מבלי לקבל ביקורת על כל דבר ולפחד מהתגובות שלה. בקיצור עניתי ישר שלא כי לא באמת יכלתי להגיד לה שכן. אני פוחדת. בנוסף לפני כחודש הייתה לי גם פטרייה בנרתיק שכנראה גם הובילה מכך ששכבתי איתו. אמא שלי לא חשבה שזה מזה אז פשוט לקחתי תרופה וזה עבר. ביקשתי ממנה ללכת לרופא נשים לבדוק את זה ובכוונה ביקשתי בבוקר כדי שהיא לא תבוא איתי. הלכתי לרופא נשים וסיפרתי לו שאני מקיימת יחסים והוא רשם לי תרופה לפורייה וגם רשם לי גלולות אם ארצה. מכיוון שאמא שלי הלכה לקנות לי את התרופה היא גם ראתה גלולות וישר התקשרה אליי לשאול מה זה, ישר הרגעתי אותה ואמרתי לה שזה סתם למחזור ושהרופא רצה להביא לי למחזור סדיר. חשוב לי לציין שאני הראשונה של חבר שלי והוא הראשון שלי, כך שאני לא חושבת שהוא העביר לי את זה כי לפניי הוא לא שכב עם אף אחת.
אני לא יודעת מה לעשות היא כבר ממש חושדת שאני מקיימת יחסי מין וכשאספר לה היא תיהיה מאוד מאוכזבת ותגרום לי לרגשות אשמה נוראים. אין לי כוח למבטים המאוכזבים האלה שלה ולזה שעכשיו כל היום היא תחקור אותי לאן אני הולכת ומה אני עושה. באמת שזה נורא מכביד עליי. אנחנו כל יום כבר רבות.
מה אתם הייתם עושים? לספר לה? לא לספר?
אשמח מאוד לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות