אני מרגישה שהנעורים מתפספסים לי

אני בת 16, בכיתה יא. אני לא זוכרת איך הייתי כילדה קטנה, אבל אני זוכרת שבסביבות כיתה ד-ז הייתי מאוד מאוד אהובה על כולם, הייתי בולטת בכיתה, והייתה הרגשה שתמיד הייתי במרכז העניינים. בסביבות כיתה ח נהייתי קצת יותר שקטה אבל לא באופן שהשפיע עליי יותר מדי ועדיין היו לי חברים טובים מאוד, לא היו תלונות.. בכיתה ט התחיל הסיוט. נהייתי שקטה מאוד, באו כל מיני בנות שהיו מקובלות בשכבה ועברו לכיתה שלנו. ומרוב שרציתי לעשות רושם טוב עליהן פחדתי להביך את עצמי. זה נמשך ונמשך ומצאתי את עצמי מפחדת לקום להראות למורה את השיעורים, כי כולם יסתכלו עליי, מפחדת משיחות כי תהיה שתיקה מביכה, בורחת מגיבושים כיתתיים וטיולים שנתיים הפכו לטראומה ומסע הישרדות של ממש. עד היום, כיתה יא. הייתי אצל כמה פסיכולוגים, הראשונה היא היחידה שעזרה ואיבחנה אותי עם חרדה חברתית, היא העלתה לי את הביטחון, אבל אני אישית לא חושבת שיש לי חרדה חברתית.. המצב השתפר, ואני חושבת שאני פשוט מפחדת להביך את עצמי, חוסר של ביטחון, אני מפחדת ממה שאנשים יחשבו עליי, המצב לא גרוע כמו פעם זה בטוח.יש לי חברה אחת טובה, אבל לא מספיק טובה.. אנחנו מדברות בווצאפ, היא איתי בהפסקות, היא ניסתה להכיר לי את החברות שלה ולא הצלחתי להנות איתן. הרגשתי לא שייכת. ועוד חברה ממקיף אחר. וזהו. כאן מסתכמים חיי החברה שלי. אני לא יוצאת הרבה, והן הכירו ביניהם אבל לא היה חיבור, אז אני תמיד יוצאת עם אחת מהן. לאחת מהן יש מגבלה שאני לא אפרט.. אבל היא לא יכולה לצאת למסיבות והופעות. והאחרת לא ממש בקטע,אז אף פעם לא הייתי ממש במסיבות, אני לא ממש יוצאת, היו ימי עצמאות שנשארתי בבית לבד. לא יודעת, אני קצת מרחמת על עצמי, לא נסעתי לאילת עם חברות, אני לא יוצאת בשישי בערב, אני לא עושה את כל הדברים שילדות בגילי עושות. לא נהנת בגלל שאין לי הרבה חברים..תמיד בבית, מאז כיתה ט. בחרתי לא להתגייס לצבא ועדיין לא אישרו את הפטור, אני פשוט לא מסוגלת לתאר לעצמי מה יהיה ואני לא אסתדר שם, סבלתי כלכך בתיכון וזה עוד שנייה נגמר, אני לא יכולה לקחת סיכון שאני אסבול גם שם מבחינה חברתית.. אני פשוט לא מצליחה להתחבר לאנשים, ואני מפחדת. זה לא מצדיק, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה.אני אעשה שירות לאומי, אבל חברים מהצבא לא יהיו לי. אני רוצה לסוע לאילת עם חברות, ולעשות איתן על האש, ושנלך ביחד לים, ושיזמינו אותי לימי הולדת, ושיהיה לי עם מי לחגוג יום הולדת חוץ מלצאת עם אחת החברות לבד.. אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שהלכה ההזדמנות להכיר חברות לחיים(גם לא צבא, גם לא תיכון) אני כל החיים אשאר לבד?