מיואשת מהחיים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. איך להתמודד?

היי אני בת 16 בכיתה י
תמיד הייתי ביישנית וחסרת ביטחון כשהייתי קצת יותר קטנה לפני שנתיים בערך ההורים שלי היו רבים עם מלא קללות וקצת ידיים היה להם משבר גדול והם עדיין נשארו ביחד אני ואחים שלי הקטנים היינו צופים מהצד ובוכים אחר כך ההורים שלי הבינו שצריך לעשות שינוי עברנו דירה הם החליפו שתיהם עבודה דיברו המון בינהם והכל היה בסדר תמיד היו לי חברות אבל הייתי מאוד ביישנית בכדי לספר להן מה איתי ומה עובר עליי הייתי גם מאוד מופנמת אבל העיקר הן תמיד היו מספרות לי עליהם ומבקשות עצות והייתי נותנת להן את העצות הכי טובות שהן יכלו לקבל עלינו לחטיבה ונאבדו לי כל החברות הייתי לבד ואז ראיתי 2 בנות שהיו איתי בכיתה וניסיתי להתחבר אליהן והן תמיד היו סוג של דוחות אותי ובכל זאת נלחמתי עליהן היום הן החברות הכי טובות שלי והן אלה שהרימו לי את הבטחון ועזרו לי לדבר ולא להיות בישניית כמובן שאני עדיין פה ושם קצת מתביישת אבל הרבה פחות ממה שהייתי
אני מרגישה נורא וחרא עם עצמי קודם כל בגלל המשקל כמה דיאטות שאני לא אנסה אני בחיים לא אצליח אפילו הייתי אצל דיאטנית איך שלא רושמים את זה ביחד עם בת דודה שלי שהיא בגילי ובהתחלה כן הצלחתי כי הייתה לי ולה סוג של תחרות כזאת שבאלנו להוכיח את עצמנו אחת לשניה ואז הדיאטנית סגרה את המקום בגלל חוסר משתתפים אני מזניחה את עצמי בצורה שאני נגעלת מעצמי יש לי איזה משהו באיבר מין שאני צריכה למרוח משחה ואני מורחת רק פעם ב במקום למרוח כל יום כמו שצריך כדי שזה יעבור זה מאוד שורף ואני פשוט מוותרת כי עם משחה זה יותר שורף אבל חייב כדי שיעבור
אף אחד לא מתייחס אליי ולא מבין אותי ואני מרגישה הכי בודדה שיש למרות כל האנשים שנמצאים סביבי אני ממש רוצה לדבר עם מישהו ולפרוק הרבה יותר ממה שפרקתי פה הייתי פעם בטיפול רגשי ולא כזה דיברתי והיום אני ממש מצטערת על זה שלא דיברתי כבר שנה שאני מנסה לדבר עם ההורים שלי והם לא מבינים אותי כמה שאני מסבירה להם כאילו אני מדברת עם קיר תמיד אני זורקת להם רמזים עוקצת אותם כדי שאולי הם יבואו וינסו לדבר איתי אבל זה לא עוזר אני הכי מיואשת בעולם סבתא שלי שהייתה גרה איתי כל החיים והייתה הכי קרובה אליי נפטרה לפני שנתיים ומאז אני מרגישה בדכאון חושבת עליה כל הזמן ולא מצליחה לעקל שזהו היא כבר לא פה אני חסרת כוחות וחשבתי כמה פעמים על לגמור את החיים שלי אבל אין לי אומץ ואני גם חושבת על המשפחה שאין סיכוי שאני אעשה להם את זה אבל עם הזמן זה רק הולך ומדרדר ביקשתי מאמא שלי ללכת לפסיכותרפיה אני חושבת שזה מאוד יעזור לי היא התחילה לברר לי ואז הגיעה הקורונה עכשיו אני יודעת שיש קצת בעיה של כסף כי ההורים שלי לא עבדו כל התקופה הזאת ולא נעים לי לבקש מהם מה אני יכולה לעשות עד שהמצב קצת הסתדרר ואני ממש מצטערת על החפירה לא נראלי שאפשר לתת לי תשובה ל"שאלה המטופשת ששאלתי" אבל אני מרגישה קצת יותר קל שכתבתי את זה פה תודה לכל מי שעונה בכל זאת ותודה גם לכל מי שקרא