בת 21 תכף לא עובדת ואין לי אף אחד משתגעת עם עצמי... מרגישה שונאת גברים...

אני מגיל קטן היו עושים עליי חרמות ועברתי התעללות שהגיעה למצב שניסיתי לפגוע בעצמי וילדות רצו שאני אמות וניסו לעודד אותי לצאת מהבית ספר
וזה היה באשמתי כי לא עניתי אף פעם והייתי שקטה נתתי לאנשים לרמוס אותי.
בנוסף לזה גבר אחד השפיל אותי בזה שהוא הזמין אותי לדייט ולא הגיע וצחק על זה עם חברים וגם צילמו אותי מחכה לדייט מושפלת והפיצו בקבוצות של איפה שלמדתי פעם (שכבת י"ב) וזה היה עוד אחרי הלימודים כלומר שנה אחרי שסיימתי ללמוד המשיכו למרר את חיי כל מיני בנים שלמדו איתי והיו שולחים לי בצחוק שהם רוצים לצאת איתי ואז רושמים פחחח נראה לך יזונה וכאלה..

קשה לי להתחיל עם גברים כי יש לי אופי יותר ביישני ואני די פחדנית, וגם כשהתחלתי עם גבר הוא פשוט התעלם ממני אפילו לא ענה..
ניסיתי להיות אופטימית ולהתנתק מהסביבה כי אנשים זה דבר רע
נכנסתי למוד של עבודה, ואחרי יב התחלתי לחסוך כסף ולעבוד הרבה
נהנתי לעבוד והיה לי תוך כדי קשה וגם זה מילא את הריק שלי
המקום שעבדתי בו היה בשכר מאוד חרא, כבר נמאס לי וגם עם הקורונה היו קיצוצים אז יצאתי, תוך כדי העבודה למזלי למדתי קצת מספרים על השקעות ומינפתי את כספי הדל להשקעות והייתי מתעדכנת במדדים ומשקיעה בהתחלה קצת ואחר כך די הרבה.
עשיתי 120 אלף משנה בערך ממשכורות והשקעה בבורסה
בזבזתי גם 50 אלף בשנים האלה על תענוגות ועל קורס פסיכו שלא ממש הצלחתי בו, בנוסף גם על בגדים אוכל וגם עזרתי בעוד 30 אלף בערך בבית להורים כי אין להם
אז נניח הוצאתי 100 אלף שקל בשנתיים וחצי.. גם עכשיו אני סגרתי צימר וארוחה במסעדה יקרה לבד (כי אין לי חברים ליום הולדת) וזה יעלה לי בערך 3 אלף הכל
סך הכל חסכתי עוד 200 אלף
אני מתפרנסת כרגע מהכנסה פסיבית של מעט מאוד כסף משוק ההון לא משהו שאני יכולה לחסוך ממנו אבל עדיין אני לא מצליחה לצאת מהבית למצוא עבודה לעשות עם עצמי משהו אני בדיכאון
רציתי ללמוד השנה מדמח ובסוף ויתרתי כי אני לא התקבלתי למוסד שרציתי (הטכניון) והתקבלתי לאונ' אחרת פחות טובה (בן גוריון) ולא בא לי להתפשר על המוסד.
אני אעשה שוב ושוב פסיכו ואם לא אצליח אחכה שנה ואלך לבן גוריון, שזה סיכון כי אז אפסיד שנה. אבל ההרשמה לבן גוריון גם ככה נסגרה כבר אבל אין לי כבר מוטיבציה לכלום ואני לא מרגישה שזה שווה להתחיל ללמוד בגיל 22 כי בהייטק זה כבר נחשב גיל מבוגר לסיים ב26.


אני מרגישה כישלון, גם בזבזתי הרבה כסף ואין לי כלום יכלתי כבר לקנות נכס בברלין להשקעה עם ה100 שבזבזתי פלוס ה200 שחסכתי, כולם כבר מהשכבה שלי התחילו ללמוד תואר או מתחילים שנה הבאה, וגם אני כבר בגיל שכולם שכבו והיה להן חבר ואני לא קיבלתי אהבה מאף גבר, אני מתביישת בעצמי שאני late bloomer...

כאילו פספסתי את הכל מבינים? לא חבר, לא חברות, אף אחד לא רוצה אותי.. אני יושבת בדייט עם גבר כשמה שרוצים ממני זה רק שאזרום למיטה בדייט ראשון כי זה מה שאני שווה בעיניהם
שלא לדבר על ההורים שלי שכמה שעושים בשבילם וכמה כסף שהבאתי הביתה אומרים שאני בחורה פזרנית כי אני מזמינה המון אוכל הביתה (זה מנחם אותי) הוצאתי החודש כבר 4 אלף רק על אוכל בחוץ בחודש יולי, ממש עצוב לי.
עצות?