אני מתה מפחד מהנשף השנה

לפני כמה שנים כבר אובחנתי עם חרדה חברתית, למרות שאפילו לפני ידעתי שמשהו לא מסתדר בי. הייתי פעם בן אדם כיפי, מלא ביטחון, מצחיק, תמיד במרכז. ואז הכה בי גיל ההתבגרות כנראה. לאט לאט הפכתי להיות בלי חברים בכלל, פוחדת להצביע בכיתה, ניתקתי קשר עם כולם, נהייתי שקטה לגמרי ועוף מוזר שכזה, מפחדת להסתכל לאנשים בעיניים. אל תשאלו אותי איך המהפך הזה הגיוני, גם אני לא יודעת. לפעמים אני לא מאמינה לעצמי שהייתי פעם מי שהייתי, כי הייתי כלכך שונה ואהובה על כולם. הייתי אצל כמה פסיכולוגים בשלוש שנים האחרונות ועכשיו כבר חודש וחצי שאני נפגשת עם אחת אחרת שאני חושבת שעוזרת.. לא יודעת. בקיצור, יש נשף השנה, אני עולה לכיתה יב ומתחילים דיבורים על זה ופתחו קבוצה שכל היום מדברים בה ונוצרת המון המון התלהבות סביב זה, הם מתכננים משהו ענקי עם המון אוכל ואלכוהול בקטע קצת מוגזם לדעתי. המנהלים של הנשף הם בנות מאוד אינסטגרמיות כאלה ופוזאיסטיות שאוהבים דברים מפציצים, ואני יותר מופנמת כזאת וזה מלחיץ אותי, זה יוצר לי חרדות שכל פעם שאני נכנסת לקבוצה הזאת שמלאה בעוד התכתבויות והתלהבות יש בי חרדה מחדש. אני מפחדת שלא יהיה לי עם מי ללכת כי אין לי באמת עדיין חברים אם נהיה כנים, ובנים בכלל אבל בכלל לא. לא מתחילים איתי בכלל, גם לא מחוץ לבית ספר, גם לא באינסטגרם, וזה קצת מוריד ממני, אולי אני בכלל לא יפה בעיניי בנים בכללי אז אין בן בשכבה שבעניין שלי בכלל? ויש כלכך הרבה בנות בשכבה שהן יפות ואושיות אינסטגרם שכאלה, ויש צורך כזה להיות יפה כמוהן, אפילו יותר, ללבוש את השמלה הכי יפה והכי למשוך את תשומת הלב ולהיות יפה בנשף, ולא להיות סתם אחת.. כשבאותו זמן אני חוששת שאולי אני בכלל לא יפה, אף אחד לא מתחיל איתי..בקיצור יש לי ציפיות מאוד מאוד גבוהות לנשף, להראות הכי יפה, למשוך תשומת לב, שיהיה לי עם מי ללכת, ולהנות שם? בין כל מאות האנשים והאלכוהול והטראנסים? כשאני כלכך מרוחקת מהשכבה שלי ומלאת חרדות ובלי חברים?? זה בכלל ציפייה בפני עצמה שנראת בלתי אפשרית לעמוד בה. אז כמו שהבנתם רק ממה שכתבתי עד עכשיו, אני בחורה קצת מתוסבכת. יש עוד שנה לנשף, יש קורונה שמאיימת על הקיום של הנשף, ועדיין בכל זאת אני נלחצת שנה לפני. אז מה יהיה חודש לפני? אני מאמינה שאם היו לי חברות ללכת איתן הייתי פחות לחוצה ואפילו מצליחה להתרגש איתן. אבל אין לי. איך להרגיע את עצמי? להוציא את עצמי מהמעגל חרדות הזה? איך להכיל את כל זה בלי לקבל התקף חרדה בכל פעם שאני חושבת על זה ולהנמיך לעצמי את הציפיות? כי אני יודעת שאני מצפה דברים בלתי הגיוניים מעצמי, להיות הכי יפה כדי למשוך תשומת לב.. להצליח להנות במסיבה מפוצצת בטראנסים ואלכוהול כשאני בן אדם שאוהב בית ונטפליקס.. לצפות שמישהו יזמין אותי כשאני לא מדברת עם אף אחד מהשכבה.