ללמוד כימיה רק כי זה קשה יותר ממוזיקה?

שלום. יש לי התלבטות כבר שנה שלמה וקשה לי להתמודד עם זה, עוד מעט מתחילה שנת לימודים חדשה ואני חייבת להחליט כבר מה אני עושה.

אני עולה עכשיו לכיתה י׳א. בבית הספר שלי כל המגמות מתחילות בכיתה י׳, אני למדתי במגמות ביולוגיה וכימיה השנה. אני מאוד מעוניינת בביולוגיה ורוצה ללמוד את זה, לכן אני במגמת ביולוגיה. הסיבה שבחרתי כימיה זה כי זה אמור לעזור לי גם להתקבל ללימודי ביולוגיה במקום נחשב כמו הטכניון, וגם אחרי הקבלה לאוניברסיטה יהיה לי קל יותר להבין את החומר. בקיצור, כימיה ייתן לי יתרון לביולוגיה וזאת הסיבה היחידה שבחרתי בזה.

העניין הוא שאני גם ממש אוהבת מוזיקה, אני מנגנת כבר 8 שנים ומאוד אוהבת להלחין. בבית הספר שלי, אם רוצים לעשות מגמת מוזיקה צריך לוותר על כימיה כי המגמות האלה באותו זמן בלו״ז. שנה שעברה כשבחרתי מגמות התלבטתי המון זמן מה ללמוד, כימיה או מוזיקה. אני בסדר עם ללמוד ביולוגיה באוניברסטה, וגם בסדר עם ללמוד מוזיקה באוניברסיטה. כימיה זה נועד רק בשביל לעזור לי עם ביולוגיה.

בחרתי בכימיה כי הרגשתי שבמגמה הזאת יש יותר חומר מאשר במגמת מוזיקה. עכשיו כשאני מנסה לנתח את ההחלטה הזאת יותר לעומק, הבנתי משהו. אני רגילה לתבנית שלפיה אם מקצוע מסוים עמוס יותר בחומר ובכללי יותר מאתגר ממקצוע אחר, זה אומר שהוא מקצוע טוב יותר. מתמטיקה 5 יח״ל זה עדיף על 4 יח״ל. אז אני לוקחת את התבנית הזאת ומפעילה אותה על דברים שאני לא אמורה, כמו שבחרתי כימיה כי זה קשה יותר ממוזיקה.

עברה השנה הראשונה מתוך 3 שבה למדנו את המגמות שבחרנו, למדתי כימיה והצלחתי לדחוף כמה שעות שבועיות של מוזיקה למערכת שעות שלי כי בכיתה י׳ יש פחות שעות כימיה מאשר מוזיקה, אז לקחתי כל מה שלא חופף עם כימיה(שנה הבאה אי אפשר כי יש יותר שעות כימיה). אני מתחילה לחשוב שאני רוצה לעבור למגמת מוזיקה. זה לא מאוחר מדי לעבור, אין לי הרבה חומר להשלים ואני יודעת שרכזת מוזיקה רוצה אותי במגמה. ההיגיון פה מוזר, אם כימיה זה נועד לעזור לי להצליח בביולוגיה בלבד, האם שווה לוותר לגמרי על מוזיקה, שזה משהו שאני אוהבת מאוד?

אני לא יודעת במה לבחור. אני פוחדת שאם אני אלמד מוזיקה אני לא אממש את הפוטנציאל של המוח שלי מבחינת מדעים, שאני אטמטם את עצמי בזה שאני אשב על דברים של מוזיקה במקום על דברים מסובכים יותר של כימיה. זה מרגיש כמו לרדת מחמש יח״ל מתמטיקה לארבע יח״ל, כאילו מוזיקה זו הבחירה ה״קלה״ וזה כמו ״לוותר״ לעצמי. אני פוחדת שאני אשרוף זמן ואשב בלי מעש (וזה לא נכון! לומדים הרבה במגמת מוזיקה אבל פשוט פחות מאשר כימיה כשמשווים ביניהם). מצד שני, כשאני בכימיה אני תמיד חושבת ״אם הייתי במוזיקה ברגע זה, הייתי נהנת יותר״. ״האנשים במגמת מוזיקה נהנים בלעדיי״. אני חוששת שאם אני אלך למגמת כימיה אני אוטומטית מסלילה את עצמי לקריירה קרה וטכנית לנצח.

לא משנה מה אני אבחר אני אהיה בחרדה שאני מבזבזת זמן. אני פשוט רוצה לבחור משהו שישיג לי תחושה של מימוש עצמי, אבל שתי האופציות באות עם חששות משלהן. כימיה- ״טכני״ מדי. מוזיקה- אני ״מוותרת לעצמי״ ו״נחה במקום לעבוד קשה״. אלה הרגשות שלי בנושא. אני יודעת שזה לא מציאותי או רציונלי אבל אני ממש חרדה לגבי זה. בנוסף, קשה יותר להתקבל ללימודי ביולוגיה בטכניון מאשר למוזיקה ברימון (אלה בתי הספר שאני מכוונת אליהם). כל יום אני חושבת שהחלטתי משהו, אבל אז אני משנה את דעתי כעבור כמה שעות. אני פשוט לא מצליחה להחליט, הדעה שלי לא יציבה ומשתנה כל הזמן. זאת לא בחירה גורלית כי אפשר ללמוד ביולוגיה גם בלי בגרות בכימיה, זה פשוט מאתגר יותר, ואותו דבר כשמדובר בבגרות במוזיקה ותואר. בזמן החופשי אני נוטה לעסוק במוזיקה ואני לא ממש קוראת מאמרים של ביולוגיה, האם זה מצביע על הדבר שאני באמת רוצה? או שזה לא אומר כלום? אני חושבת על זה יותר מדי? איך אני מחליטה את ההחלטה הזאת? זה הגיוני לבחור בכימיה על מוזיקה כי יש יותר חומר לימוד בזה?