הי,
אני בת 21 ואני אף פעם לא הייתי בזוגיות ולא קיימתי יחסי מין (משמע אני בתולה).
חוויתי פגיעה מגברים שקשה לי להתקרב ולתת להם להתקרב אלי.
בתקופת היסודי היו תמיד אומרים לי "מי יגע בך" "שמנה" "במקל לא הייתי מתקרב אלייך" ותמיד חוייתי מהעולם הגברי סוג של גועל דווקא מהמשקל שלי מה שגרם לי להאמין שבאמת אי אפשר לאהוב אותי.
זה גם מהבית שאמא שלי תמיד הייתה אומרת לי אם אני לא ארזה אני לא אתחתן ואף אחד לא יאהב אותי וגברים לא אוהבים בנות מלאות...
לקח לי המון שנים להתגבר על לזה ולהבין שאין קשר בין השניים ושהאופי שלי בסופו של דבר קובע הכל.
אומרים לי שאני משדרת קצת ריחוק ואני צריכה יותר לזרום... וכששאלתי למה הכוונה נתנו לי בתור דוגמא שאם אני אשב בבר ומישהו יגש אלי ויתחיל לדבר איתי ואז יגיד לי "בואי לשירותים" מה התגובה שלי תהיה כמובן שאמרתי שלא! זה לא סוג הגברים שאני מחפשת או שכל בחורה מחפשת. השאלה אולי אני יותר צריכה לזרום עם זה?
ברור לי מה אני שווה וכמה יש לי לתת, אבל באמת שכל פעם שקורה משהו שהוא קצת אינטימי אני נוטה לריחוק ולקחת צעד אחורה, איך להתגבר על זה?
ועכשיו עם האונס באילת זה גרם לי להיזכר במקרה שעברתי כשהייתי ילדה מאוד קטנה (משהו סביב 8-9) עם קרוב משפחה שלי שממש הכריח אותי להוריד בגדים כשאני לא רציתי והוא כביכול אמר לי שהוא יוריד אחרי וכשהורדתי הוא נשאר עם בגדים והסתכל עליי ואז הגיע בן אדם מבוגר "וברחנו"מהמקום... זה גרם לי לחשוב אולי זה גם גרם לי להירתע ולהתרחק אני באמת לא יודעת מה הסיפור שלי.
אני באמת רוצה אהבה וזוגיות וכשמגיע הרגע אני פשוט נרתעת, הרבה פעמים מגיעה לי המחשבה שגם בגלל שאין לי ניסיון אז גברים ידחו אותי.
האם ללכת לפסיכולוגית? איך להתגבר על זה?
לקח לי המון שנים להתגבר על חרדה חברתית שהייתה לי והכל בעיקר דברים שחוויתי ביסודי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות