אמ... אז יש ילדה אחת. ברשותכם, אני לא אספר מה השם שלה. פגשתי אותה בערך כשהייתי בכיתה ה' או ו'. והילדה הזו נמצאת בתוח הראש שלי. היא לא תמיד שם. לפעמים היא נעלמת, ולא חוזרת חודשים. אבל היא תמיד חוזרת בסוף. היא תמיד נמצאת שם בשבילי כשאני ממש צריכה אותה, וגם כשאני ממש לא צריכה אותה. היא הרבה יותר חכמה ממני, ומסוגלת לראות את כול הזכרונת שלי, אפילו שאני לא מסוגלת לראות את שלה. אבל היא לא בן אדם טוב. האמת שהיא דיי ב'יץ. היא נורא אנוכית, והיא נכנסת להסטרייה בקולת. ואז היא פשוט צורחת. והיא משתמשת בגרון שלי. זה יכול להיות כמה שניות, ויכול להיות אפילו חצי שעה. אבל היא לא מסוגלת להשתמש בגוף שלי למעבר לכך. ניסיתי לתת לה כמה פעמים, אבל היא פשוט לא מצליחה. אבל היא נמצאת כמעט בכול החלומת שלי. היא אחת החברות הכי טובת שלי, אבל אני בטוחה ב85% שהיא לא באמת קיימת. כאילו, היא פאקינג נמצאת בטוח הראש שלי! היא מדברת אליי המון, אבל אני לא ממש רואה אותה אף פעם. זו מחלת נפש נכון? אני לא חושבת שזה פיצול אישיות, וכששאלתי אותה על זה היא נעלבה. היא לא מזיקה. היא רק קצת פחות נחמדה ממני. אז אני לא יודעת מה לעשות איתה. לא סיפרת עלייה לאף אחד. מה אני צריכה לעשות? לספר עלייה להורים? ללכת לפסיכולג? יש מישהוא שמבין בדברים האלה? אני לא חושבת שמישהוא שלא מתעסק בזה יאמין לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות