אני ממש! מתביישת שצריכה עזרה מחברים צעירים...אני בת 48,אפילו שאני בת48,אני רוצה להתחיל לחיות! כן.כל חיי סבלתי נתתי שינצלו אותי...והסתגרתי בפינה....ובכאב.ורק עכשיו(כן,רק עכשיו) התעוררתי! (זה הזוי) ואני מרגישה החמצה ענקית מהחיים..בלתי ניתנת לגישור...כאב לב עצום..ומפחיד. בכל זאת...אני מנסה להלחם....אני מתביישת שאף פעם לא התחתנתי...אני לא אשמה!למרות שבא לי להעלם מכולם!לשמחתי ומזלי הטוב....אני נראית 20שנה פחות!רזה,עם צמה...פנים יפות..... וזה מה שמעודד אותי.אנשים חושבים שאני בת 28 גג! .אני נתלת על זה!זה מרגיע אותי...ונותן תקווה..מתנה...אני לא רוצה להתייאש!!!...אני דתיה.....ואני נפגשת להכרויות..כדי להתחתן ולהקים בית בישראל! משפחה!ילודה!אפילו בגיל 48 אני לא מוותרת על התענוג הזה...זה קשה! כי אני לבד מתמודדת עם זה.תמיד הייתי לבד.(למרות שאני אדם טוב שמח וחברותי מאוד....המשפחה שלי/אחותי/גיסי
הרסו לי במשך שנים את השמחה /תקווה/אושר וביטחון..גיסי...לפני שהתחתן עם אחותי...אני נפגשתי איתו....ולא רציתי אותו...ואז השדכנית הציעה אותו לאחותי..הם התחתנו...ופתאום היא סובבה לי את הגב!!!..וגם גיסי הפריד ביני לבין אחותי.....המשכתי להיות אחות טובה..אליה....מאוד אהבתי אותה...ולאט לאט נהייתי "סמרטוט" ...הרגשתי שהם שולטים במשפחה! ...היא פארה אותו למרות שהוא טיפוס קשה,שתלטן,סגור,כפייתי,שהגיע למקומות "נכבדים" בעולם שלהם, זה קילקל לי את השמחת חיים( ששיתפתי אותה..בשידוכים מוצלחים שלי...היא הייתה מתעלמת..ולא שמחה בכלל...פעם אמרה לי "אשה לא חייבת להתחתן")....הייתה לי טראומה מזה..ונפלתי לכאב וצער...(היום הם מבקשים סליחה....אבל אני נגעלת....ולא מסוגלת להיפגש איתם ...זה כואב..ועושה לי מצפון..אבל זה מציאות...והם רודפים אחרי..ומאשימים אותי שאני גורמת למחלוקת ופירוד במשפחה....וזה גומר אותי !)אני חושבת שהתקווה שלי...זה למצוא את הזוגיות הטובה האהבה שלי...ולהתחתן...ולהרגיש צעירה רעננה וחדשה... גם בגיל 48 כי אין לי ברירה אחרת...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות