מאז שאני זוכרת את עצמי, הגלגלים במוח שלי עובדים שעות נוספות ודווקא כשלא צריך.
אני נמצאת עם משפחה וחברים ומרגישה ממש מנותקת מהם, כאילו אני בעולם משלי.
אני תמיד חושבת על דברים שהיו או דברים שיקרו ויש לי הרגשה כזאת שאני מפספסת את הרגע. יש איזו דרך לכבות את המחשבות שלא יפריעו לי?
בנוסף לכך, גם קשה לי לשתף אנשים אחרים במה שאני מרגישה כי אני חושבת שהם לא יבינו ואני גם שופטת ומבקרת את עצמי כל הזמן למרות שאני יודעת מה אני שווה.
נמאס לי להיות ככה, אני מרגישה כלואה מכל הכיוונים, אני לבד ואין לי למי לפנות.
את מה שמחזיק אותי למעלה ולמרות שיש לי הרבה סיבות לשמוח, הריקנות הזאת אוכלת אותי מבפנים, אני מרגישה שאין לי מטרות בחיים.
אני לא יודעת מה לעשות. אולי יש מישהו שיכול לעזור לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות