אני בן 35 בתהליך גירושים +3 ילדים.
אני נכה ממלחמת לבנון השנייה שנת 2006 .מוכר כנכה צהל.
עוברים עליי ימים קשים מנשוא ,עברתי דברים קשים בחיים קשים מאוד לא האמנתי שאני יחיה הרבה בגלל מחלה .אחרי הכל התגברתי התחתנתי ואני ואשתי הבאנו 3 ילדים נפלאים בהתחלה הכל זרם טוב אפילו טוב מאוד אבל בהמשך התברר לי שהכל שקר. במשך השנים אשתי התנהגה אליי בצורה אלימה מילולית נפשית וגם הייתה אלימות פיזית ואף היא הגדילה והתלוננה עליי תלונת שווא במשטרה שנסגרה כי בעצם לא היה כלום מרגיש שניצלו אותי בגלל מחלתי. אשתי תמיד ביקשה ממני שאני יקנה לה דברים ואם הייתי אומר שאין כרגע כי אני בן אדם מחושב מאוד כספית ובכלל בן אדם מחושב היא הייתה כועסת עליי ולא מדברת איתי או שהייתי אומר דברי אמת היא הייתה נרתעת מזה היה לה שיטה איך לאמלל אותי.
אין לי תיקים במשטרה אני לא אלים אני דוגל בשלום אהבה והדדיות.
תמיד העדפתי לפתור דברים בשיחה אבל זה לא הלך לי הפעם אשתי לא הייתה מוכנה
לשוחח איתי על דברים שמפריעים לי (אולי היה נוח לה בתנאים שלה)הרגשתי שאין לי שותפה לחיים שביחד נציב מטרות ונצליח זה לא קרה והכל במטרה שרציתי לחזק את הקשר זה פשוט לא עניין
אותה שהיו לי דברים על הלב שלי היא הייתה דוחה אותי משיחות עד אשר היא הובילה לגירושים הנוראיים האלה שכבר חודש אני לא רואה את ילדיי שהם כל העולם שלי. אנחנו עכשיו נמצאים בתהליך משפטי עד להחלטה בעניין משמורת הילדים ומזונות.
סבלתי המון בנישואין האלה הקרבתי מעצמי הרבה למען הילדים אבל כמה עוד?
כמה הזדמנויות נתתי לזה? עד שהחלטתי לוותר ולשחרר שזו החלטה קשה מאוד
אני מרגיש כאילו לקחו לי את הלב וקרעו אותו לחתיכות בגלל הילדים שלי. כל חיי נאבקתי ,התמודדתי
עם דברים קשים קשים מ 1 עד 10-- אז 10. קל לכתוב אבל אני מרגיש שנפגע לי האמון באנשים חוץ מהמשפחה שלי כי הם תמיד היו עוזרים לי היא ערערה את הביטחון שלי אני הייתי יחיד מול כל המשפחה שלה גר באיזור שלהם היא העדיפה את המשפחה שלה וחברה שלה על פניי הבנתי שלא סופרים אותי ממטר והחלטתי לפתוח תיק ברבנות . רציתי לתת הכל לילדים שלי ללוות אותם להרגיש אותם לחיות אותם.
זה לא הלך כי ראיתי שאשתי רומסת את טוב ליבי הייתי שואל איפה החמלה שלה?
איזה אכזריות? שהייתי חולה ובקושי עמדתי על הרגליים היא צעקה עליי .
אני כותב לכם לכם מעומק ליבי כל הנישואין ניסיתי להבין איפה אני יכול להשתפר
אבל זה לא זה שרק צד אחד מנסה. לא היה לה ערך לכלום .
זה הכאב שלי ואם זה אני מתמודד .אני רוצה לציין גם שהיו לי המון המון רגעים נפלאים בחיים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות