שלום לכולם,
כל השנה האחרונה והקורונה הכניסה אותי לבלבלות רציניות. מצד אחד לחוץ, מצד שני אופטימי, נזהר, מנסה, וואלה, באמת, כל כך הרבה רגשות ו.. אלוהים ישמור.
אבל בסדר, עברנו. עבדתי טוב, למדתי, אפילו התקדמתי בנושאים האלו, פגשתי אנשים, אני מרגיש שעשיתי את הדברים האלו והייתי אמיץ - כי עשיתי אותם למרות הפחד.
לא ברור לי, אגב, ממה הפחד - אני לא באוכלוסיה בסיכון, אני בריא, עושה ספורט, אני ממש נזהר ולא מפר תקנות ולא הולך למקומות עמוסים וכדומה.
חלק מהפחד זה להדביק אנשים שאני אוהב - ובפרט ההורים, סבא סבתא וכו'.. (שקיבלו את המנה הראשונה של החיסון תודה לאל)
בשבועיים האחרונים, כמו שאתם שמים לב, יש מבצע חיסונים וסדרי עדיפויות וכו'.
יש קטע שלפעמים נשארים חיסונים וצעירים מתחסנים בעודפים. אבל זה לא בדיוק ככה.. הייתי במתחם אחד וראיתי שם דברים שממש ביאסו אותי.. אנשים צעירים מתווכחים עם השומרים, משקרים על מצב רפואי (ואז המאבטח בודק את הכרטיס - והפלא ופלא אין כלום..) , נכנסים בקומבינה, צועקים וכו' וכו'..
ותכלס, אני לא שופט. כולנו מפחדים וכולנו במשבר, באמת.
אבל אני כן כועס.. כועס שיש אחרים שהצליחו (בין אם ביושר, ב"מזל", ובין אם בקומבינה) להתחסן ואני לא.. ואני גם קצת מקנא.. כי אני יודע שאם הייתי מתחסן עכשיו אז הייתי אומר לעצמי בראש שעוד 3 שבועות אבן עצומה יורדת לי מהכתפיים.. אבל כרגע האבן עדיין כאן, ואין לי מושג מתי היא תיגמר.. סגר, לא סגר, כן חיסונים, לא חיסונים..
בקיצור - איך מתמודד?
להתמודד עם עצמי - זה מילא, היה יותר קל שהמצב היה יותר "שוויוני". אבל השבועיים האחרונים ממש הובילו לכך שיש אנשים שיש להם "יתרון" או "סמל סטטוס". וכאמור, אני מקנא וכועס עליהם.
מה עושים?
זה ממש מעניין אגב כי על מבוגרים וכו' אני ממש לא כועס, ההיפך, אני ממש שמח ומאושר בשבילם שיחזרו לחיים סדירים, שירגישו משוחררים, שקצת נעזור לאוכלוסיה מבוגרת (ובסיכון) שלא תמיד קל לה..
אבל על האלו בגילי - כן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025