אני רוצה לעשות ניתוח אף, איך לדבר עם ההורים שלי על זה?

אז ככה, אני בן 16, ובשנה האחרונה כמו שכולכם יודעים הייתה את כל תקופת הקורונה, ואני מאמין שעל כל אחד זה השפיע אחרת. מבחינתי, הייתה לזה השפעה רצינית עליי. תמיד הייתי כמעט, בדגש על כמעט, שלם עם עצמי, מבחינה חיצונית. מאז שאני זוכר את עצמי אני לא אוהב את האף שלי, ובעיה נוספת היא שהלסת התחתונה שלי נוטה קצת הצידה בזווית שיוצרת לי שפתיים וחיוך עקומים. מאז תחילת כל תקופת הקורונה, כששיעורים עברו לזום וראיתי את עצמי יותר בכל יום, התחלתי לשים לב כמה זה מפריע לי, וכמה הייתי רוצה לשנות את זה. במשך חודשיים שלמים הרגשתי כלוא בתוך עצמי, הפסקתי לבוא למפגשים עם חברים, נשארתי בבית. המצאתי להם תירוצים בכל פעם מחדש וניצלתי את המצב("ההורים שלי לא מרשים לי בגלל הקורונה") למרות שהם הרשו ורק ביקשו ממני להיזהר וללבוש מסיכה. אם זה לא מספיק, הייתה לי התפרצות אקנה חריפה, שעכשיו קצת נרגעה אבל לא לגמרי. בשורה התחתונה - השנה האחרונה הייתה השנה שבה הרגשתי הכי למטה, והכי רע עם המראה החיצוני שלי. זה מפריע לי ברמות שאני לא יכול לתאר. אני מרגיש שאני באמת אהיה אדם שמח יותר, שמדבר יותר, שמחייך יותר, אם אתקן את הדברים האלו. ולפני כמה שבועות, החלטתי לקחת את עצמי בידיים, ולהתחיל לעשות משהו בקשר לזה. אני עושה כל מה שאני יכול, שיעורים פרטיים, מנקה את כל הבית תמורת תשלום מההורים, מוציא את הכלב של השכנה. אני מתכוון להרוויח כסף וקודם כל לשנות את האף שלי, השינוי יתחיל משם. אני גם מתכוון להכין להורים שלי מצגת שלמה עם כל הפרטים על ניתוחי אף, סיכןנים, מחיר, סיכויי הצלחה, למה אני כל כך רוצה את זה. הבעיה היחידה היא שההורים שלי הם בערך האנשים שהכי נגד ניתוחים אסתטיים בעולם. הם חושבים שזה סתם מיותר, ובדרך כלל נובע ממחלה נפשית(דיסמורפיה) או הפרעה בתפיסה עצמית. אני לא מסכים איתם ואני רוצה לשנות את המצב. לגבי הלסת, הבעיה אצלי מאוד מינורית, והאורתודנטית אמרה שזה משהו שכנראה יהיה אפשר לתקן עם גומיות לסתיות, אז עם זה אני בינתיים מחכה. אולי זה יישמע קלישאתי אבל זה באמת כל מה שאני צריך כדי ליהנות מהחיים. הפנים שלי בסך הכל יפות ואני מקבל פידבקים חיוביים מאנשים על המראה שלי, אבל אני לא שלם עם עצמי. יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות בחיים, אני רוצה לכתוב ספר, אני רוצה אולי לשחק בסדרה, אני רוצה לכתוב שירים, וכשאני חושב על המראה שלי הכל מתפוצץ לי בפרצוף. כאילו אין לי מוטיבציה יותר לכלום. כל ערב אני יושב שעה מול המראה ומרגיש חסר אונים. יש לי עוד שנתיים עד הגיוס, תאריך שאני מגדיר כהתחלה חדשה, בתקווה עם אף חדש. עם כל הכבוד לעבודות שאני עושה, יש לי בגרויות וזה לא יחזיק מעמד הרבה מאוד זמן, וגם אז יהיה לי בערך 10,000 שקל עם כל החסכונות, ככה שאני בכל מקרה אצטרך השלמה מההורים. איך אני מדבר איתם על זה, איך אני מסביר להם? מה אני עושה?