אז אני בזוגיות קרוב ל9 שנים. בן הזוג הראשון מגיל העשרה וחווינו פרידה אחת ומשמעותית בה לא הייתי בשלה להכיר מישהו אחר כי עדיין הייתי מאוהבת בו (לפני כחמש שנים). חזרנו אחרי תקופה ומאז אנחנו יחד.
בן הזוג שלי מדהים, מכיל אותי, עוטף בחום ואהבה.
שנינו מגיעים ממצב סוציו אקונומי ומשפחתי לא פשוט , ואצלי זה הרבה יותר מורכב. הוא מכיל זאת ברמה מדהימה ועוזר לי המון, אנחנו גרים אצלו בבית.
בשנה וחצי האחרונות אני לא שלמה בקשר, אני לא נמשכת אליו משיכה עזה, ומרגישה שאני שוכבת איתו כבר מתוך מטלה. וזה קשה. אנחנו גרים ביחד אבל לא התקדמנו מבחינה זוגית לחתונה וכו בגלל מצב כלכלי.
אני אוהבת אותו והוא חבר טוב, באמת, מישהו להזדקן איתו. אבל יש לי חסכים בפן הזוגי, כמו רומנטיקה, כימיה , סקס והומור. ואני מרגישה שאני מתפשרת על כך מאוד.
קשה לי לעזוב , הוא הבית שלא היה לי. והדבר הכי יציב בחיים שלי. אבל מרגישה שאני רוצה מעבר, אין ניצוצות. ואין תשוקה ויכול להיות שזה מהרגל, אבל אנחנו צעירים ואני תוהה אם זה המצב כרגע מה יהיה בעוד 10/20/30 שנה?
מיואשת. מפחדת כיוון שלא היה לי מישהו אחר להשוות אליו, ואני לא יודעת אם אמצא אהבה כזו. מפחדת לפספס משהו טוב שיש לי בידיים אבל מפחדת גם להתפשר להמשך החיים. קצת מרגישה תחושת החמצה.
מה לעשות?
אני גם קצת תלותית בו, שוב הוא עמוד התווך שלי בחיים האישיים/משפחתיים.
אשמח לעזרה, ככ קשה לחשוב כשהוא ככ הרבה שנים נמצא בחיי.
אשמח לעצות מאנשים שהיו במצבי, אהבו בטירוף אבל הרגישו שצריך אולי להיפרד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות