כתבתי פה כמה שאלות בנושא הזה וזה כי אין לי עם מי לדבר על זה.. אני מרגישה נורא, כולם מתעסקים בבגוריות ובפרום ואף אחת מהחברות שלי לא שואלת בכלל מה שלומי.
נכנסתי הרגע לווצאפ בטלפון שלו ונכנסתי לשיחות שלנו, היה לנו ריב גדל לפני שהכל התחיל, זה התחיל בבית וסגרתי עליו את הדלת, צקתי עליו אבל אחרי שעתיים הלכנו לים.
ברגע שהגענו ברחתי ונורא הדאגתי אותו.
הוא חיפש אותי ושלח לי הודעות קוליות , שמעתי את כולן עכשיו ואני לא מםסיקה לבכות אני מרגישה נורא.
הוא אמר שהוא עצוב והוא עומד לבכות, שהוא רוצה לדבר איתי, שלא משנה מה יקרה הוא תמיד יאהב אותי.
אני כל כך מצטערת אני מה שעשיתי לו שם ,אני נורא הדאגתי אותו.
אחרי זה צעקתי עליו שאני שואנת אותו. אבל לא באמת הכתוונתי לזה. אני לא זוכרת אם בכלל ביקשתי סליחה אחרי זה.
אני רק יודעת שהריב הזה באמת קרע לו את הלב.
הוא הרגיש רע כי הוא גם רבעם אמא שלי והוא אהב אותי ללא גבולות ואני בתמורה אמרתי לו שאני שונאת אותו וברחתי ממנו.
אני מרגישה כל כך רע שגרמתי לו להרגיש רע , גם אם הוא מת והוא לא מרגיש כלום יותר.
אבל תמיד הייתי בת טובה, החבאתי לו פתקים בחדר ובמבחרות שלו וכתבתי שאני אוהבת אותו.
הבאתי לו המון חיבוקים, כשהוא היה חולה אני דאגתי לו בצורה מטורפת, עשיתי לו דמיון מודרך, הרמתי אותו שהוא נפל באמצע הלילה.
החזקתי אותו וליטפתי לו את הראש במשך המון זמן כדי שהוא יירדם.
הייתי איתו עד הסוף ושמתי לו חמצן, מעכתי לו את האוכל וישבתי מולו לשמור עליו שהוא לא ייחנק.
גם בזמן שהוא היה בריא אני הייתי לצידו תמיד, אבל תמיד הייתי כועסת וצועקת וטורקת את הדלת וזה בחיים לא הגיע לו.
ואנימרגישה ממש רע לגבי זה.
כאילו, ממש רע.
אני לא ידועת מה לעשות אני שונאת את המצב ואת עצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות