אתחיל מההתחלה- אני בן 21, נראה טוב. הייתה לי חברה רצינית אחת כל החיים, ושמה מתחילה השריטה- לקראת סוף הקשר שלנו התחלנו לשכב ולא עמד לי, פעם שניה שניסינו לא הצלחנו ולא הייתה חדירה, מאז לא ניסינו שוב ועברו כמה שבועות ונפרסנו מסיבות אחרות. הרגשתי כמו אפס, הרגשתי מושפל ומת מבושה. אני מכבד אותה ויש להצפינה חמה בלב שלי, אבל הזוגיות לא צלחה, ונוצרה צלקת שרק מתרחבת. תהום שרק נפערת.
בטוח שאשאר בתול עד המוות, מאז לא מסוגל לגשת לבחורות ולא מסוגל לנהל שיחה בלי לקפוץ בראש שלי למיטה ולדמיין שוב ושוב את החוויה שבה אני מאכזב בחורה שוב. שוב יוצא האפס. מדמיין איך היא תצחק עליי עם החברות שלה. זה נשמע כזה מטומטם אבל זו האמת.
שלוש שנים אחר כך, מוצא את עצמי שוכב עם אחד החברים הכי טובים שלה, שהוא מוצהר כבר שנים. בחיי שלא כנקמה, אני רואה את שני האירועים כנפרדים בתכלית. בפעם הראשונה בחיי חדירה מוצלחת. נהנים. מוזיקה. אוירה. מעשנים. מדברים. הוא מפתח רגשות, אני מסביר שבחיים לא אצא עם גבר.
יכול להיות שהגעתי לנקודה הזו מייאוש ומעט חרדה מלצאת עם נשים, שתמיד אעדיף והנחשבות בעיני פחות מושגות ויותר מושכות ומסתוריות. חתכתי את זה.
נמשך גם לגברים, אבל בחיים לא אהיה בזוגיות.
נמשך לנשים אבל בחיים לא חוויתי זוגיות בריאה מכך.
איך ממשיכים מכאן? מה אני רוצה מעצמי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025